ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
AT 1335 |
פרנסי חלם, שכל ימיהם שקודים הם על תקנת עירם, חשבו ודנו: מה נעשה לעירנו ויהי אור לה גם בלילות האפלים? עמד הזקן שבהם על רגליו ואמר: מורי ורבותי, עצה טובה אני יודע. נצא לרחוב-העיר ונתפוס את הלבנה כשהיא במילוּאהּ ונגנוז אותה ללילות האפלים. עמדו אחריו הרב וכל הפרנסים על רגליהם, שיבחו ואמרו: אמן, כן יהי רצון! מיד יצאו והעמידו ברחוב-העיר פיטוס מלא מים וקלטו את הלבנה לתוכו, פרשו על הפיטוס סדינים על-גבי סדינים ומחצלות על-גבי מחצלות וקשרו את הסדינים ואת המחצלות בחבלים יפה-יפה. ליתר ביטחון חתמו את הקשרים בחותמות של כל בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות והכניסו את הפיטוס לבית-הכנסת הגדול. וכשהגיע סוף-החודש וחשכוּ הלילות, נתאספו ובאו כל אנשי-העיר להוציא את הלבנה מן הפיטוס ולתלותה בשמים. שברו את החותמות, התירו את החבלים, הסירו את המחצלות ואת הסדינים וחרדה גדולה נפלה על כל העם, אשר בבית הכנסת: הלבנה איננה! הורידו הפרנסים ראשיהם כאבלים, נאנחו ואמרו: נגנבה הלבנה!...חבל, שלא העמדנו שומרים לשמור עליה... [נוסח אחר: ...זקף הזקן שבפרנסים אגוּדלו כלפי חוטמו ואמר: לילות אפלים יפים לגנבים. באו גנבים וגנבו את הלבנה...] |