לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

1037

AT 1335

פרנסי חלם, שכל ימיהם שקודים הם על תקנת עירם, חשבו ודנו:

מה נעשה לעירנו ויהי אור לה גם בלילות האפלים?

עמד הזקן שבהם על רגליו ואמר:

מורי ורבותי, עצה טובה אני יודע. נצא לרחוב-העיר ונתפוס את הלבנה כשהיא במילוּאהּ ונגנוז אותה ללילות האפלים.

עמדו אחריו הרב וכל הפרנסים על רגליהם, שיבחו ואמרו:

אמן, כן יהי רצון!

מיד יצאו והעמידו ברחוב-העיר פיטוס מלא מים וקלטו את הלבנה לתוכו, פרשו על הפיטוס סדינים על-גבי סדינים ומחצלות על-גבי מחצלות וקשרו את הסדינים ואת המחצלות בחבלים יפה-יפה. ליתר ביטחון חתמו את הקשרים בחותמות של כל בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות והכניסו את הפיטוס לבית-הכנסת הגדול.

וכשהגיע סוף-החודש וחשכוּ הלילות, נתאספו ובאו כל אנשי-העיר להוציא את הלבנה מן הפיטוס ולתלותה בשמים. שברו את החותמות, התירו את החבלים, הסירו את המחצלות ואת הסדינים וחרדה גדולה נפלה על כל העם, אשר בבית הכנסת:

הלבנה איננה!

הורידו הפרנסים ראשיהם כאבלים, נאנחו ואמרו:

נגנבה הלבנה!...חבל, שלא העמדנו שומרים לשמור עליה...

[נוסח אחר:

...זקף הזקן שבפרנסים אגוּדלו כלפי חוטמו ואמר:

לילות אפלים יפים לגנבים. באו גנבים וגנבו את הלבנה...]