רופאים וחולים

שאלה שאל יהודי לרב שבעירו:

רבי, שנינו: עיר שאין בה רופא, אין ישראל רשאי לדור בתוכה‏[1]. ואם כן, כיצד אנו רשאים לדור בעיירתנו שאין בה רופא?

השיב לו הרב:

אנו סומכים על "המומחה" שלנו וחושבים אותו לרופא.

חזר היהודי ושאל:

רבי, תירצת כל יהודי-העיירה, ולא תירצת את "המומחה" שלנו גופו. הן גלוי וידוע לפניו שאיננו רופא, ואם-כן, כיצד רשאי הוא לדור בעיירתנו?

הסביר לו הרב:

אף הוא יש לו על מה שיסמוך. כשם שאנו סומכים עליו, אף-על-פי שאינו יודע כלום בחכמת הרפואה, וחושבים אותו לרופא, כך חוזר הוא וסומך על כל אדם מישראל בעיירתנו, שאינו יודע כלום בחכמת הרפואה, וחושב אותו לרופא.

תניא: "כל עיר שאין בה יו"ד דברים – ואחד מהם רופא – אין תלמיד-חכם רשאי לדור בתוכה, סנהדרין יז ב. וכשם ש"המומחה שלנו" חושב כל אדם מישראל לרופא, כך, כנראה, חושבת הבדיחה שלנו כל אדם מישראל לתלמיד-חכם.