לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

חנווני לאריג היה יורד כל שנה ליריד של ניז'ני, קונה מאת גוי מכרו סחורה לשנה שלימה וחותם על השטר את שמו עברית, משום שלא ידע כתב-המדינה. לשנה הבאה היה פורע שטרו של אשתקד ולוקח שוב סחורה לשנה שלימה וחוזר וחותם עברית על שטר חדש. כך נהג כמה וכמה שנים. לסוף שמט – לא בא ליריד ולא פרע את השטר. וכשנתבע לדין טען:

לא חתימה שלי היא זו.

מיד הזמין הדיין מומחה יהודי לבדוק את החתימה. בא המומחה, עיין בשטר ומצא חתום: "עננו ביום קראנו".

ונפטר הלקוח ולא שילם.

וכשיצא מבית-הדין אמר לו בנו:

אבא, מה ראית לחתום דווקא "עננו ביום קראנו"?

החזיר לו האב:

הרי זה כתוב מפורש ב"הקפה אחרונה"…