קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים

שני קרתנים בני עיירה אחת באו לכרך. כדי לקמץ בהוצאות נשתתפו שניהם ללינה בחדר אחד במלון. כל היום טיפלו בעסקיהם ובערב שבו למלונם עייפים ומיוגעים. נכנסו לחדרם, התפשטו את בגדיהם ועלו למיטותיהם לישון. לא היתה שעה קלה, אמר אחד לחברו:

יודע אתה? האור אינו מניח לי לישון. צריך לכבות אותו, אבל אני עייף ומתעצל לרדת מן המיטה.

החזיר לו חברו:

יודע אתה? זה כמה חושב גם אני על כך, אבל עייף אני ונתעצלתי לאמר לך.