לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

586

פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

יום-טוב ליפמן צונץ היה אומר:

- "ספוד" בהיפוך אותיות – "דפוס". "רקוד" בהיפוך ‏אותיות – "דרוק". [76] וזה רמז שרמז שלמה: "עת ספוד ועת רקוד [77] – הכותב עברית לעברים והוא טעון "דפוס" – עת ספוד לו; הכותב לועזית ללועזים והוא טעון "דרוק" – עת רקוד לו.

(בפנקסי רשום בצדו של חידוד נאה זה, שהוא משל צונץ. לצערי לא דקדקתי לרשום את המקור, ובהמשך הזמן נשמט מזיכרוני. ולאחר שהחידוד נדפס במהדורה הראשונה של קובצי (עי' שם סי' 289) הודיעני ידידי מר יצחק ריבקינד, ניו-יורק, שרב ליטאי אחד קדם לצונץ. וזה לשונו של מר ריבקינד במכתבו אלי: "רבי גרשון במ' בנימין מק"ק פרמפייאן כותב בהקדמה לספרו 'שמירת-המצוות', וילנה תקנ"ט [באותה שנה היה צונץ בן חמש!): 'לכן לא עמדתי על פרק השוכר את הפועלים לדפוס הרבה, כי אמרתי: עת ספוד – אותיות דפוס, ועת רקוד – אותיות דרוק בלע"ז; זה קונין יותר ברקוד ובשמחה, ןעל ספרי-הקודש אומרים: ממון שאין לו תובעים – כמה לתבוע?' " –

והיה גם מי שקדם לקודמו של צונץ. ידידי מר מיכל רבינוביץ, ירושלים, המציא לי ציטטה מתוך ספרו של רבי יצחק טרקהום "גבעת-שאול" (אמשטרדם תקמ"ו, דף א', בחלק העברי), וזו לשונה: "ויצא יצחק לשוח שיחה נאה, דהנה 'ספוד' אותיות 'דפוס', ו'רקוד' – אותיות 'דרוק' בהפוך אתווין. וראוי לשים לב, מה ראה על ככה שלמה המלך בחכמתו, שפעם אחת היה קורא הדפוס בלשון 'ספרד' ופעם קורא 'דרוק' בלשון 'רקוד'? ואולם טעמו ונמוקו עמו, דאם יש למחבר קונים הרבה לספרו,

אזי 'רקוד', אבל אם אין לו קונים, אזי – 'עת ספוד' ").

[76] דרוק = דרוקעריי – דפוס בגרמנית.

[77] קהלת ג, ד.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם