פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

עמדו במסכת פסחים והגיעו למה ששנו בפרק "כל-שעה":"ואלו ירקות, שאדם יוצא בהן ידי-חובתו בפסח – בחזרת, בתמכא". [59] עקר תלמיד אחד את עיניו מתוך הגמרא ושאל:

- רבי, מאי תמכא?

השיב המלמד:

- שכחת, שיש רש"י בעולם?

עיין התלמיד ברש"י ומצא כתוב: "מפרש בגמרא" – ונחה דעתו, וכשהגיעו בגמרא לפירושו של רבה בר בר-חנה: "תמכא – תמכתא". חזר ושאל אותו תלמיד:

- רבי, מאי תמכתא?

השיב המלמד:

- שמא שוב שכחת, שיש רש"י בעולם?

עיין התלמיד ברש"י ומצא כתוב: "תמכתא – מרובי"א" בלע"ז". תהה ושאל:

- רבי, מאי מרובי"א?

כעס המלמד:

- כלום בלעז אני בעיניך, שאדע מאי מרובי"א?

[59] פסחים לט, א.