פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

כשהגיעו התלמידים לכתוב: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים", [57] הקשה החריף שבהם:

- רבי, למה נאמר: "אשר נאכל", "אשר אכלנו" היה לו לכתוב?

תירץ המלמד:

- בלויתן, שאנו עתידים לאכול, הכתוב מדבר.

לא קיבל אותו תלמיד חריף וחזר והקשה:

- אם-כן, למה נאמר "במצרים"? וכי לא בגן-עדן אנו עתידים לאכול לויתן?

חזר ותירץ המלמד:

- שפיל לסופו של קרא: "במצרים חנם", כלומר: לחנם נאמר כאן "מצרים".

לא נחה דעתו של המקשן וחזר ושאל:

- אם-כן, לא היה לו לכתוב לא "במצרים" ולא "חנם"?

כעס המלמד:

- סתם מקשן עם-הארץ: ספר-תורה, שחסר אות אחת, פסול. – ספר-תורה, שיהא חסר שתי תיבות שלמות, לא כל-שכן.

[57] ‏במדבר יא, ה.