פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

בזמנו של דוד פרידלנדר שימש רבי צבי-הירש מווידיסלב מגיד בברלין. פעם אחת התווכח עם חבריו ותלמידיו של פרידלנדר, שביקשו לתקן את התפילה על דרך הנוי החיצוני, ואמר להם:

- הרשוני נא, אתם המתנאים לפני המקום, ואספר לכם מעשה שהיה. סוחר אחד ירד ליריד הגדול של ליפציג והרוויח שם ממון הרבה. וכששב מן היריד הביא מתנות טובות לאשתו ולכל בני-ביתו. לא שכח גם את המשרתת הזקנה, ואף לה הביא

מתנה טובה: מפוח-יד קטן, שלא תצטרך מכאן ואילך להפיח את המיחם בפה. שמחה הזקנה ומיד יצאה לנסות כוחו של המפוח: שפתה את המיחם והתחילה נופחת בו במפוח. עמלה רבע-שעה, עמלה חצי-שעה, שפעה כולה זיעה ובידה לא עלה כלום: המיחם נשאר צונן כשהיה. כעסה הזקנה והשליכה את המפוח לפני בעל-הבית וצווחה: "למה הבאת לי זה לשחק בי"? – קם בעל-הבית ויצא לראות, במה כוחו של המיחם גדול, שאין המפוח שולט בו. הסתכל וראה: הזקנה מילאה את המיחם מים ואת הארובה פחם ושבבים, ואש להצית את הפחם ואת השבבים לא הביאה. לגלג עליה ואמר לה: "טפשה שבטפשות, מה יועילו לד כל המפוחים שבעולם, אם ניצוץ-אש אין"?...

(מ. גרינוואלד, "מיטטיילונגען צור יידישען פאלקסקונדע" 1909, עמ' 94-91).