עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

שניים נכנסו אצל עשיר לבקש נדבה לצורכי-העדה. הוציא העשיר נדבה מועטת מכיסו והניחה לפניהם. נעלבו המעשים ואמרו לו:

נדבה מועטת כזו אין אנו נוטלים... בנך נתן לנו הרבה יותר.

החזיר להם העשיר:

בני שאני. הוא יש לו, ברוך השם, אב עשיר, ואילו אני – יתום אני.

[נוסח אחר:

החזיר להם העשיר:

בני שאני. הוא יש לו על מי שיסמוך – על אביו הקמצן, ואילו אני – בן בזבזן יש לי.]