מתוך החומה

מגיד נווד בא לעיר וביקש לדרוש בבית-המדרש הגדול. פּסק לו הגבאי שכר מועט – זהוב וחצי, – והסכים המגיד. עלה לבימה, עטף טליתו, הניח ראשו על ידיו – ונרדם. תמה כל הקהל:

מה אירע לו?

לסוף התנער המגיד, הרים ראשו, פתח פיו ואמר:

מורי ורבותי, חלום חלמתי. עליתי לשמים ונכנסתי לבית-דין של מעלה לראות בדינם של חוטאים. הביאו השמשים חוטא אחד, ולימד עליו הקטיגור חובה: עבר על הלאו של "לא תשקרו". [17] שקלו וטרו הדיינים – ונתחייב החוטא מלקות ארבעים. הוציאוהו השמשים על-מנת לקיים בו דינו, והביאו חוטא שני. קם הקטיגור ולימד עליו חובה: עבר על הלאו של "לא תגנבו". [18] שוב שקלו וטרו הדיינים – ונתחייב החוטא מלקות ארבעים כפולות שתיים. הוציאוהו השמשים על-מנת לקיים בו דינו, והביאו חוטא שלישי – מגיד נווד. קפץ הקטיגור והתחיל מרעיש עולמות: הלה עבר על הלאו של "לא תחללו". [19] את דבר ה' בּזה, דרשתו מכר בזהוב וחצי, – ומיד נתרגשו כל הדיינים ופה אחד הטילו עליו מלקות ארבעים כפולות שמונה... נבהלתי מאד – והקיצותי. והרי אני מתחנן אליכם, מורי ורבותי, חוסו עלי והוסיפו לי שכר דרשה עוד זהוב וחצי, שלא אתחייב, חלילה, גם אנוכי מלקות כפולה שמונה...

(מ' גרינוואלד, "מיטטיילונגען צור יידישען פאלקסקונדע" 1909, עמודים 94-91).

[17] ויקרא יט, יא.

[18] שם, שם.

[19] שם כב, לב.