גדולים ומפורסמים

לא הרבה הבין הזקן שלמה-זלמן הַיְנֶה את ערך יצירותיו של בן-אחיו המשורר. רק "הראטקליף" מצא חן בעיניו, ומשבח היה את יוצרו. פעם אחת הרגיש המשורר, שלבו של הזקן טוב עליו, ואמר לו:

- רוצה אני לנסוע ללונדון ולראות בעיני את ארצו של ראטקליף, ובקשה בפי אליך: תנה-נא לי מכתב-אמנה יפה לרוטשילד.

תמה הזקן:

- לא זה עתה קיבלת קצבתך?

הסביר לו המשורר:

- לא כדי לקבל כסף מאת רוטשילד, אלא כדי להתוודע אליו בדרך כבוד אני מבקש את מכתב-האמנה.

עשה הזקן את בקשתו, - ובו ביום שבא המשורר ללונדון ונתוודע לרוטשילד גבה מאתו אסכום הכסף, שנאמר במכתב.

לאחר ימים מועטים קיבל הזקן מכתב מאת רוטשילד, וידע את אשר עשה לו בן-אחיו. כעס מאוד וקבל לפני אמו של המשורר, שבנה רימה אותו. מיד כתבה היא לבנה וסנטה בו, שעשה כך. החזיר הוא לה:

- "אמא יקרה, זקני בנקאים כל-זמן שמזקינים דעתם מטורפת עליהם. הן שלהם לא הן, ולאו שלהם לא לאו. ברגע של לב טוב כתב הזקן את מכתב-האמנה, ולמחר ברגע של לב רע, יכול היה לבטלו. לפיכך הקדמתיו וגדרתי בפניו שלא יוכל לחזור בו"...