חסיד עשיר בא לטלנא, נכנס ל"יחידות" אצל רבי דוד'ל ושהה בחדרו שעה שלימה. לאחר שיצא נכנס "ליחידות" חסיד עני, והשהה אותו רבי דוד'ל רגעים מוטעים ופטרו. נאנח החסיד העני:

רבי, שמא, חס ושלום, משוא-פנים יש לפניך?

גער בו רבי דוד'ל:

טיפש!... אתה – כיוון שפתחת פיך, מיד שמעתי, שעני אתה, ואילו הוא – שעה שלימה הוצרכתי לספר עמו עד ששמעתי, שעני הוא כמותך.