בטלנים וחקרנים

על הכל דיברו בקרון הרכבת, ולסוף הגיעו ל"תורת היחסיות" של איינשטין. אמר אחד מן החבורה:

מחקר זה, שקורין לו תורתו של איינשטין, רבים יגעים בו, ואינם מוצאים. ומודה אני: אף אני כך; יגעתי ולא מצאתי.

אמר שני מן החבורה:

ואני יגעתי וברוך-השם מצאתי. כלל גדול אמר איינשטיין: שני דברים, אף-על-פי שהם דומים זה לזה, מכל-מקום אין הם דומים זה לזה.

תמה הראשון:

הרי מה שאין אני מבין, ואין איש מבין. ממה נפשך: אם שני דברים דומים זה לזה, כיצד אין הם דומים זה לזה, ואם אין הם דומים זה לזה, כיצד הם דומים זה לזה?

אמר השני:

הטה אוזנך ואסביר לך. הרי שאתה יושב לפני בחורה זקנה, והיא מחטטת לך בשיניך – כל רגע דומה עליך כשעה שלימה; ואילו כשאתה יושב לפני בחורה צעירה, והיא מסלסלת לך בשערך – כל שעה דומה עליך כרגע אחד.

קפץ שלישי מן החבורה, נענה ואמר:

וזהו שהמציא איינשטין בחכמתו? הפלא ופלא...