בין ישראל לעמים

ההוא שהוצרך לנסוע לכרך הסמוך לעיירתו, הלך לגוי שכנו ואמר לו:

מהר ורתום סוסך וניסע יחדיו לכרך פלוני; שם מוכרים עשר חלות-חטים גדולות וחמות בחמש פרוטות.

שמח הגוי, ליקק שפתיו בלשונו ואמר:

אוהב אני חלות-חיטה חמות...

יצא לרתום סוסו, הירהר ושאל:

שמא אין החלות גדולות?

החזיר לו היהודי:

גדולות כראשך.

עד שעמד הגוי וטיפל בסוסו, הירהר שוב ושאל:

שמא אין החלות חמות?

הניח היהודי דעתו והחזיר לו:

חמות כנתינתן מן התנור.

גמר הגוי לרתום את הסוס, וחזר ושאל:

שמא כל אותו מעשה שקר וכזב?

הניע עליו היהודי בראשו, נענה ואמר:

אם עד לידי כך הגעת – אין לך תקנה...