בין אדם למקום

ליצנים ישבו ועסקו בפרושי מקראות. פתח אחד ושאל:

"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני חכמים"[24], מה פירושו של מקרא סתום זה?

נענה הזקן שבחבורה ופירש:

אתה מוצא: כל מה שתקנו חכמי האומות אין בו ממש. תקנו גשרים, – למחר נחשול עומד עליהם ועוקרם; תקנו דרכים, – למחר גשם יורד ומחריבן. וכנגד זה אתה מוצא: כל מה שתקנו חכמי ישראל קיים לעולם ולעולמי-עולמים. בקשו, למשל, שלא יאכל אדם בתשעה-באב, עמדו ותקנו שלא להניח תפילין אותו יום, ושכאין אדם מניח תפילין כיצד יאכל?...

[24] דברים ג, ו.