לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

151

אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים

שכיר תבע מאת בעל-הבית שכרו לכל השנה. והלה כפר בכל. עמדו והלכו שניהם לרב לדין. אמר הרב לבעל-הבית:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמישה לאווין‏. [5]

החזיר בעל-הבית:

רבי מה שכר אני חייב לו? צא וחשוב: שלוש מאות שישים וחמישה ימים הווי שנה, והוא לא עבד אלא שליש, היינו שמונה שעות ביום. אמור מעתה, שלא עבד אלא מאה ועשרים ואחד יום. טול חמישים ושתיים שבתות, שמונה ימים של פסח, שניים של שבועות ותשעה של סוכות; טול עוד שניים של ראש-השנה, שניים של ערב יום כיפור ויום-כיפור, ועוד אחד של תשעה-באב, ונמצאים חסרים שבעים ושישה ימים. מכאן, שעבד רק ארבעים וחמישה ימים. שני שבועות חלו אשתו וילדיו, ואותם הימים לא היתה עבודתו קרויה עבודה, ולסוף חלה גם הוא חודש ימים. טול ארבעים וארבעה מארבעים וחמישה, ואין לו עלי אלא שכר של יום אחד. אבל, רבי, "ציצליסט" הוא אדם זה, ולא עבד גם בחגא שלהם, בראשון במאי. ומה שכר יש לו בידי?

[5] בבא מציעא קיא,א.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם