מומרים ומוסרים

מומר ציווה לבניו קודם מותו, שיקברוהו בקברות-ישראל. כשמת, באו הבנים אל "הנאמן" של חברה קדישא וביקשו מאתו מקום-קבורה לאביהם בבית-העלמין היהודי. לא רצה "הנאמן" לדחות אותם משום, שהם היו תקיפים אצל הרשות, אף לעשות רצונם לא רצה, ואמר להם:

תצטרכו לשלם הרבה דמי-קבורה, סכום כזה וכזה. תמהו הבנים: סכום זה שאתה אומר שקול כנגד בית-העלמין כּוּלוֹ!

החזיר להם "הנאמן":

היא הנותנת. קיימא לן, שלעתיד לבוא יחיו כל המתים, חוץ מן המומרים. נמצא, שבית-העלמין יהיה גם מופנה כוּלוֹ לאביכם בלבד...