שקרנים רמאים וזייפנים

ההוא שמכר סוס לחברו והוברר, שהסוס סומא באחת מעיניו. באו שניהם לדין, ואמר הרב למוכר:

מקח-טעות הוא זה. חייב היית לאמר לקונה, שסומא אתה מוכר לו.

החזיר המוכר:

רבי, אסור היה לי לעשות כך. מי שמכר לי את הסוס לא אמר גם לי כלום. משום-כך חושש הייתי, שסוד הוא זה, וכבר אמר שלמה:

"וסוד אחר אל תגל"...[8]

[8] משלי כה, ט.