היה ערב-פסח ובביתי אין עדיין רמז לפסח: מצה אין, יין לארבע כוסות אין, תפוחי אדמה, שומן, ביצים אין, – אין כלום. "היא" בוכה, הילדים עצובים, ואנוכי – מה? יצאתי לשוּק, עמדתי ליד החנות הגדולה שבאמצע המגרש ותהיתי: מאין יבוא עזרי? והנה כּירכּרה. בלבי התחיל קורנס מקיש... ירדה "פריצה" מן הכרכרה, התקינה שמלתה, הוציאה מטפחת-אף מכיסהּ – וצרור נפל לרגלי... "ריבונו של-עולם, הושיעה-נא!" – והושיע... הרימותי את הצרור: שלושים רובל מעות-נחושת – ושעון-קיר...