עמי ארצות והדיוטות

עם הארץ גסס. נסתכל בו בנו וראה, שפתאום צהבוּ פניו.

גחן אליו ואמר לו:

אבא, מה הנאה יש לך?

התחזק הגוסס והשיב:

כל ימי נקרה קושיה חמורה במוֹחי. בקיץ, כשהימים ארוכים, תיקן "הסידור" לאמר: "היום קצר והמלאכה מרובה"[23], ודווקא בחורף כשהימים קצרים, תיקן לאמר: "זה היום (–הים) גדול..."[24] שאלתי את הרב ואת המגיד ואת כל הלומדים שבעיר, ולא ידעו לתרץ.

עכשיו אני הולך לשׁם ואשאל את "הסידור" עצמו ...

[23] אבות ב, טו.

[24] "ברכי נפשי", תהלים קד, כח.