לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

1159

טפשים, שוטים ומשוגעים

היתה שנת בצורת. גזרו תענית, אמרו סליחות – והשמים ברזל. פתאום מת השׁמש הזקן של הקהילה ובא כל הקהל ללווֹתו.

העמידו ארונו על "הגבול"[27] והפרנסים הכריזו, שכל הקהל הקדוש עושה אותו שליח לבקש גשמים מאת המקום. ניגש המשוגע של העיר אל הארון והכריז אף הוא:

ריבונו של עולם! אנו עושים את השׁמש שליח אליך. תיענה לנו –

מוטב, ואם לאו – נשלח אליך גם את הפרנסים...

[נוסח אחר:

למחרת התענית מת תינוק, שלא טעם טעם חטא. באו הפרנסים

והניחו לו פיתקה לבין אצבעותיו, שהם עושים אותו שליח לבקש

גשמים מאת המקום. ניגש המשוגע של העיר, הוציא את הפיתקה מבין

אצבעותיו של התינוק המת ואמר לפרנסים:

פראים! תינוק קטן הם עושים שליח למעשה גדול כזה, מוטב,

שתטרחו ותיעשוּ שליחים בעצמכם...]

[27] "גבול" קוראים למקום, שמשם פורשת הדרך לבית-הקברות.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם