טפשים, שוטים ומשוגעים

שד"ר בא לעיר. אחרי מעריב אמר דברי חסידות לפני הציבור, ואחרי חסידות – שיחוֹת של צדיקים, ובין שיחה לשיחה – "תיקון".

עייף וּצמא-שינה שב השד"ר לאכסניה שלו בשעה מאוחרת בלילה.

ביקש ליתן שינה לעיניו, ולא יכול: בעל-האכסניה, שהיה ישׁן מתחילת הלילה ועד עתה, קם ואמר תהילים בקול רם עד אור-הבוקר.

אמר לו השד"ר:

כל ימי הייתי תוהה על מה שאומרים הבריות: "קשה שוטה מרשע"[24].

הרי זה הפך ממה שאמר עקביא בן מהללאל: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע"[25]. עכשיו אני רואה, שבאמת הדין עם הבריות. כלום ישב רשע ויאמר תהלים ולא יניח לעייף לישון?...

[24] "אנאר איז ערגער ווי א רשע" – פתגם עממי

[25] עדיות, ה, ו.