טפשים, שוטים ומשוגעים

ההוא שהסיח דאגה שבלבו לחברו:

הפרנסה פוֹחתת והולכת, הבנות בגרו ואין בידי להשיאן, הבנים נקראו לעבודת-המלך ואין בידי להושיעם...

נאנח חברו:

לא לחינם נימנוּ וגמרוּ: "נוח לו לאדם, שלא נברא"[23].

נאנח אחריו גם הראשון:

אבל מי זוכה לכך? אולי אחד מני אלף...

[23] ערובין י"ג,ב.