טפשים, שוטים ומשוגעים

אשה באה אל הרב וקבלה:

רבי, חיים אין לי עם בעלי ומוכרחת אני להתגרש ממנו.

מה טעם? – שאל הרב.

רבי, – השיבה האשה, – מושלם הוא, לא עלינו, בכל המעלות:

למדן מופלג, ספרא רבה, יודע נגן...

תמה הרב:

בשביל מעלותיו את מבקשת להתגרש ממנו?

החזירה האשה:

מעלותיו, רבי, הן אסונותיו, משום שגם טיפש הוא. אילו לא היה למדן, לא היו הלמדנים יודעים, שטיפש הוא; אילו לא היה סופר, לא היו הסופרים יודעים, ואילו לא היה יודע נגן, הכל יודעים, שטיפש הוא.

[נוסח אחר:

מה טעם? – שאל הרב.

רבי, – השיבה האשה, – כוהן הוא.

תמה הרב:

מה בכך?

החזירה האשה:

רבי, אילו לא היה כהן, לא היו יודעים לכל-הפחות הכוהנים שטיפש הוא: עכשיו, שהוא כוהן ועולה לדוכן, גם הכוהנים יודעים שטיפש הוא.]