צדיקים ורביים, חסידים
ומתנגדים 590. בחבורה של
חסידים. פתח אחד מן החבורה וסיפר: פעם אחת הוציא הקדוש ברוך-הוא חמה מנרתיקה
ויבשו כל הנהרות. וכשהגיע ערב-שבת נכנסה הצדקת אצלו יחיה ואמרה: "רבי, דגים
לכבוד-שבת אין. יבש הנהר..." מיד פשט טליתו,
חלץ תפיליו וירד אל הנהר. כשבא לשם נטה ידו על הנהר
ואמר: "גוזרני עליך, שתוציא דגים!" לא היתה שעה קלה ומקרקע הנהר צף ועלה דג... אחריו צפוּ ועלו
שני דגים... חמישה דגים... חמישים דגים... מאה דגים... אלף-אלפי-אלפים ורבבי-רבבות דגים... נענה שני מן
החבורה ואמר: שלי גדול משלך... מעשה וירדו גשמים מרובים והיו השמים מעוננים מראש
חודש חשוון עד סוף זמן קידוש לבנה. וכשהגיעה שעה אחרונה שבאחרונות נכנס הגבאי
אצלו יחיה ואמר: "רבי, עמך ישראל צריכים לבנה!" מיד נהם כארי
ויצא לשוק. כשבא לשם התיר אבנטו, נפנפוֹ כלפי שמים ואמר: "גוזרני עליכם,
שתוציאו מאורות!" לא היתה שעה קלה ומבין העננים צפה ועלתה לבנה.. אחריה צפו ועלו
שתי לבנות... חמש לבנות... חמישים לבנות, מאה לבנות... אלף-אלפי-אלפים ורבבי-רבבות לבנות...
|