אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים

 

‏‏349.

מת עשיר קמצן, שלא נתן מימיו פרוטה לצדקה, ומיד תפסוהו מלאכי-חבלה והתחילו דוחפים אותו לפתחה של גיהנום. התעקש הקמצן וצעק: "מיורשי גן-עדן אני, ולא מיורשי גיהנום. מצוה גדולה יש בידי. לפני ארבעים שנה קיימתי נפש מישראל: נתתי פרוטה לעני וקנה לחם ואכל וחייתה נפשו."

עיינו מלאכי-החבלה בפנקסים ומצאו: אמת, נכון הדבר. מיד פרש אחד מהם את כנפיו ובטיסה אחת הגיע לכיסא-הכבוד: "מה דינו של אדם זה?"

נמלך הקדוש ברוך-הוא בפמליה שלו והשיב: "החזירו לו את הפרוטה שלו – וילך לעזאזל."

 

מספר סידורי: 349

עמוד:

הערות: