אומנים, עובדים ופועלים; סוכנים, פקידים ומשרתים

 

‏‏348.

רבי יעקב המגיד מדובנה נכנס אצל עשיר קמצן לבקש נדבה לפדיון-שבויים. סירב העשיר ולא נתן לו. אמר לו רבי יעקב: "דע לך, שמזומן אתה לחיי עולם-הבא."

תמה העשיר: "רבי, בשביל שאני מסרב ליתן צדקה אני מזומן לחיי עולם-הבא?"

החזיר לו רבי יעקב: "אספר לך מעשה שהיה. לפני הרבה שנים מת קמצן אחד, וקודם מותו ציווה, שיקברו כל ממונו עמו. וכשבא לפני בית-דין שלמעלה ושאלוהו, אם קיים מצות צדקה, השיב, שכל ימיו חשש, שמא ייכשל בבני-אדם שאינם מהוגנים ונמצא מאבד ממונו לבטלה. לפיכך הביא כל ממונו עמו, על-מנת לחלקו בעולם-האמת, שאין בו רמאות ורמאים. עיין בית-דין שלמעלה בדינו ופסק: אם יימצאו עוד שניים שעשו כמותו, הדין עמו. בדקו ולא מצאו אלא אחד – את קורח, שגם הוא ממונו נקבר עמו. והיה הדבר תלוי ועומד עד היום. עכשיו אני רואה שאתה עתיד להיות השלישי לחבורה..."

 

מספר סידורי: 348

עמוד:

הערות: