חזרה לדף הראשי

חזרה לאתר מס"ע

 

           

 

מעשה שושנה

ילינק מקור מצולם        לוינגר מקור מצולם

בית המדרש חדר ו' עמוד קכו.

אני מביא כאן לצד הנוסח של ילינק את הנוסח שמביא ד"ר ד. ש. לאווינגר בספרו: "יהודית – שושנה: נוסחאות חדשות על פי כתבי יד שבבודפשט", בודפשט, ת"ש.

 

הנוסח אצל ילינק

הנוסח אצל לוינגר

ויהיה איש אחד בארץ בבל ושמו יהויכין, ולקח אשה ושמה שושנה יראת ה' בת צדיקים וטובים. ויגדלו אותה בדרכי ה' כצווי תורת ה' ביד משה. והאיש הזה יהויכין יחיד ומכובד מכל דורו והיו מתמידים כל היהודים אל ביתו כי לא נמצא כמוהו בעם ה'.

ויהיה לו גנת בתן בצד ביתו, ואשתו שושנה יוצאת בגן והולכת בתוכו ורוחצת בצינה [בצנעה?]. אז מנו שנים זקנים שופטים אל העם בשנת שיצא דבר ה' על חמס הזקנים ומתדירים בכל יום השכם והערב בבית יהויכין לשפוט את כל העם.

וכשראו יפיות שושנה ויבער לבם עליה לרעה ולקחו תקותם משמים וחלקם מן הצדיקים ולא פרסמו זה לזה רוע לבם. וכשהלכו הקהל לביתם נתנו דברים זה לזה והלכו אף הם ומרוב יקוד יצר הרע חזרו באותה שעה ולא יכלו לעצור רוחם יותר. אז הודיעו זה לזה הרהור רוע לבבם ונתנו עצה זה לזה איך להרעיתה ונתיאשו מנפשם והיו בכל יום ויום מרבים למעלה ולא שקטו ולא נחו בחטא.

ויהי יום אחד והלכו כל העם בביתם והם נשתיירו כמנהגם ולא סרו רוע לבבם ועיניהם מרבות על הרעה. וכשנכנסה שושנה בגן ושתי אמהותיה עמה לרוח צח מן השרב ותשגר אמהותיה להביא לה שמן לסוך ותאמר להן: "נעלו הדלת אחריכן."

ותלכנה ותצאנה ונעלו הדלת אחריה. והזקנים נסתרים אל גנת הביתן. וכשפשטה בגדיה לרחוץ, יצאו ותפסוה לאמר: "שכבי עמנו, ואם לא, נעיד עליך כי שכבת עם בחור!"

ותפחד ותרעד ואמרה: מה אעשה? איני יכולה לצאת מידי האנשים האלה. מוטב לי ואפלה ביד ה' הטוב והצדיק הגדול הגבור והנורא מציל ומושיע גואל וחזק ה' צבאות שמו.

מיד צעקה בקול גדול: "הושיעני אלהי ישראל מיד הרשעים המורדים בך!"

ואף צעקו והעידו עליה עד שקר. ולקולם באו עבדים ופתחו הדלת ונכנסו בגינת הביתן בין המסדרונה וראו שהזקנים מעידים עליה עזות [עדות?] זה ותמהו הם וכל קרוביה ויודעיה ומכיריה וכל אנשי ביתה, כי לא נשמע ולא נראה עליה כזאת.

 

וביום מחר נתקבצו כל הקהל לבית יהויכין כתמול שלשום והזקנים עמהם, ומיד קמו והעידו כי "ראינו [האשה] הזאת נכנסת בגנת הביתן ושתי אמהותיה עמה, ושלחה אמהותיה ובא בחור ושכב עמה, והלכנו ותפסנו וברח הבחור מידינו."

והאמינו העם בדבריהם כי נראו הזקנים לעיניהם טובים ויראי חטא. שלחו והביאו האשה ההיא וקרוביה ומכיריה. והיא היתה מפונקת מאד ומכוסה באה.

מיד צעקו בכעס: "הסירו הבגדים מפניה!" מרוב הרהורם הרע להשביע עינם הזונה ממנה.

 

ודנו עליה משפט מות, והיו מוציאים אותה לסקלה, ונשאה עיניה למרום ואמרה: "אי דיין אמת, שופט צדק, עד נאמן מכיר האמת. הושיעני ממתת שקר, ואל אהיה כחוטאת לפני הבריות, ואל יתקיימו דברי הרשעים."

מיד, וישמע ה' לקולה וישלח מושיע. ויער ה' רוח דניאל, ויצעק ויאמר: "ה' אלהי, נקני ממיתת הצדקת!"

וישמע העם ויאמרו: "מי קול המדבר? דניאל הוא."

והוא היה נער בבית סריס כשאל מלהתגאל בפת בג המלך.

ושאל העם: "למה אתה מדבר כזאת?"

ויאמר אליהם: "כך ממיתים ישראל בלא חקור דין נקי וצדיק, להרוג שלא כתורה? שובו אלי ואחקור הדבר."

 

 

וישובו האשה וכל העם ויבואו העדים הזקנים ויאמרו: "למה ידבר אדוני בלי למות האשה? כזאת וכזאת עשתה."

ויאמר דניאל לכל העם והזקנים: "שבו פה." וישבו.

ויאמר להם: "הפרידו הזקנים העדים זה מזה."

וישאל האחד לבד ויאמר לו: "אמור לי זקן אשמאי האמת, וראה שאתה מומת והמלאך עומד לגזרך במגרה. באיזה אילן מצאת אותם?"

אמר לו: "באלון."

אמר דניאל לכל העם: "הרי אתה מת שאין אלון בגן הפרדס הזה!"

הביא השני, אמר לו: "זרע קינן שאין אתה מזרע יהודה, שכך הייתם עושים בארצנו לפתות בערות שקרכם הנערות היפות, עד שבאנו הנה לחרפה ולקלס, לשבי ובזה. הרי אתה מת ואין בך נפש, אמור לפני העם באיזה אילן מצאת אותם?"

אמר לו: "בתוך דלב."

אמר לו: "הרי מלאך ה' עומד וחרבו שלופה בידו לגוזרך במגרה במתניך, שאין בגן לא אילן זה ולא זה!"

והלכו וראו האמת. אז דניאל הסיתם בחכמתו ויעשו להם כאשר זממו לעשות לאחותם.

 

ומהיום הזה נתגדל דניאל בעיני העם והודו והללו לה' אלהי אבותם. וכן אלתיאל אבי שושנה ואמה וכל קרוביה וכל יודעיה ומכיריה ובעלה יהויכין, נתנו שבח והודיה ופאר רון ועז ותגבורת לה' אלהי הצבאות.

השם יראנו נסים ונפלאות, אמן. 

 

ויהיה איש אחד בארץ בבל ושמו יהויכין, ולקח אשה יפה ושמה שושנה בת טובים ויראת ה'. והאיש יהויכין מכובד וגדול בתורת משה, והיו כל היהודים תמיד בביתו כי לא היה כמוהו בדורו.

 

 

והיה לו גנת ביתן, ואשתו יוצאת בגן ורוחצת בצנעה מפני החום. ומנו הקהל שני זקנים לשפוט את העם והיו בבית יהויכין השכם והערב לשפוט את העם הבא לפניהם.

 

 

 

יום אחד ראו יופיות שושנה ונבער לבם אחריה לרעה והפרידו תקוותם משמים וחלקם מן הצדיקים ולא פרסמו זה לזה רוע לבם. וכשהלכו הקהל דברו יחד והלכו להם, ומרוב יקוד יצר הרע חזרו באותה שעה ולא יכלו לעצור רוחם יותר. ואז הודיעו זה לזה זדונם ולקחו עיצה להטעותה ונתייאשו מנפשם והיו בכל יום ויום מארבים לבעלה ולא שקטו ולא נחו.

 

 

יום אחד הלכו כולם לביתם והם נשתיירו כמנהגם הרע ולא סרו עיניהם ולבם מארב לחטוא, ונכנסה שושנה בגן לרחצה ושתי אמהותיה עמה, ושכחה השמן לסוכה ותשלח אמהותיה להביא השמן, ותאמר להן: "נעלו הדלת אחרי צאתכן."

 

וכן עשו, והיא נשארה יחידה בגן. והזקנים נסתרו בגן קודם לכן, כי ידעו מנהגה שבאה לרחץ שם תמיד. וכשפשטה בגדיה מעליה תפסוה ואמרו לה: "שכבי עמנו, ואם תמאני, נעיד עליך כי עם בחור שכבת!"

ותפחד מאד. אמרה בלבה: מה אעשה? איני יכולה להמלט מידי הרשעים האלה. טוב לי אפולה ביד ה' פודה ומציל, כי קרובים רחמיו.

 

מיד צעקה בקול גדול: "הושיעני אלקי מכף הבוגדים בך!"

ואף הם צועקים כנגדה והעידו עליה שקר: "אי זונה נשכחה נבעלת לפריץ אחד, ורצינו לתופסו וברח!"

ולקול המונם בא בעלה ובני ביתה ונכנסו בגן וראו שתפסוה הזקנים ומעידין עליה שראו שנאפה, ורצו להביאה לבית דין, ותמהו כל קרוביה ויודעיה על הדבר, כי לא נשמע ולא נראה מעולם עליה כזאת.

ויהי ממחרת נתקבצו כל הקהל לבית יהויכין כתמול שלשום והזקנים עמהם. ויקומו ויעידו: "ראינו את האשה הזאת נכנסת לגן ובחור אחד עמה, ונבעלה לו. והלכנו לתופסו ונשמט ממנו."

 

 

ויאמינו העם דבריהם כי נראו הזקנים טובים למראה עינים ויראי חטא. ותבא האשה לפניהם, והיא כסתה פניה מפני הקהל כי היתה בה ענוה יתירה.

 

ויבאו אליה הרשעים הזקנים בכעס ויסירו הצעיף מפניה מרוב הרהורם הקשה להשביע עינם הרע ממנה ויאמרו: "אי זונה, עכשיו את מתביישת ולא נתביישת אתמול מניאופך!"

ודנו עליה למות, והיו מוציאים אותה להריגה, ותלתה עיניה לשמים ואמרה: "דיין אמת, שופט צדק, עד נאמן, הושיעני ממיתת שקר, ואל אהיה חוטאת בעיני הבריות, כי גלוי לפניך שאין לי משפט מות, ואל יתקיימו בי דברי הרשעים האלה."

וישמע ה' לקולה וישלח לה מושיע. ויער המקום רוח דניאל, ויצעק ויאמר: "אלקי הרוחות, נקנו ממיתת הצדקת הזאת!"

וישמעו העם ויאמרו: "מי קול המדבר?"

ויען: "אני הוא, דניאל." והיה נער.

 

 

וישאלוהו העם: "למה תדבר כזאת?"

 

ויען אותם: "בני מות אתם שתהרגו נקי צדיק, בלא חקור דין!"

אמרו לו: "ומה נעשה?"

אמר להם: "המתינו ואחקור הדבר אם אמת הוא."

וישיבו האשה ויבאו כל העם לפני דניאל ויאמרו לו העדים: "למה תאמר שלא להמית האשה? כזאת עשתה."

ויאמר להם: "שבו." וישבו.

 

ויפרד העדים זה מזה וישאל לאחד: "אמור לי זקן אשמאי האמת, ואל תכחד ממני. ראה שאתה מומת כי המלאך עומד וחותך ראשך אם תכזב. תחת איזו אילן מצאת אותה?"

 

 

אמר לו: "תחת אלוז."

אמר דניאל לעם: "הרי זה חייב מיתה, שהעיד שקר, שאין אלוז בגן!"

הביא השני, אמר לו: "זרע קין, אין אתה בא מזרע כשר. כך הייתם עושים בארצנו לפתות בעדות שקריכם הנערות היפות, ובאנו לחרפה ולקלס על ידכם. תודה האמת – הרי מלאך עומד וחרבו שלופה בידו לגזרך במתניך, הגד לפני העם תחת איזו אילן מצאת אותה?"

אמר לו: "תחת דלוב."

אמר דניאל לעם: "הרי זה בן מות שהעיד שקר, שאין דלוב בגן!"

 

ראו העם שהכחישם בחכמתו ויעשו לזקנים כאשר זממו לעשות לצדקת ויפטרוהו בשלום כי לא היה עליה משפט מות. והעדים נהרגו והושב גמולם בראשם.

ומהיום ההוא והלאה נתגדל דניאל בעיני העם וירב בינתו. ואבי שושנה ואמה וקרוביה ויודעיה ובעלה יהויכין ובניה ואנשי ביתה, נתנו שבח והודיה לה' אלקי הצבאות על כל הטובה שגמלם, שנוצלה החסידה הזאת מכף אויביה, כן יעקר הצור כל הקמים על ישראל לרעה, ויראו וישמח לבינו.

 

 

הערות:

מעשה שושנה הוא ספר חיצוני למקרא המופיע בתרגום השבעים כפרק נוסף בספר דניאל. פרטים על סיפור זה ועל סיפורים אחרים שהתווספו לספר דניאל בתרגום השבעים ימצא הקורא בויקיפדיה בערך "תוספות לספר דניאל". יצחק זעקיל פרענקיל תרגם את המקור היווני לעברית והוא ראה אור בוורשה בשנת 1885. את התרגום ניתן למצוא באתר "דעת" באינטרנט בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/shoshana-2.htm

הסברים כלליים על התוספות לספר דניאל ותרגומים של יתר התוספות ניתן למצוא באותו אתר בכתובת:  http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hosafot-2.htm

 

מספר סידורי: 5

עמוד:  חדר ו' 128-126

מלות מפתח: שושנה, יהויכין (בעלה של שושנה), דניאל, עדות שקר, ניאוף