חזרה לדף הראשי

חזרה לאתר מס"ע

           

 

האפיפיור היהודי

 

  

נוסח ראשון (בית המדרש חלק ה' עמודים 152-148) למקור המצולם

מעשה ברבי שמעון הגדול אשר ישב בעיר מגנצ"א היושבת על יד הנהר רינוס, ולו היו שלשה גליוני ראי תלוים בתוך ביתו אשר בהם ראה את כל אשר היה ואשר עתיד להיות. ואחרי מותו יצא מעין נובע ממראשותי קברו.

ר' שמעון הזה היה איש גדול מאד, ויהי לו בן קטן ושמו אלחנן, ויהי היום ושבת היה, והנכריה באה להסיק את התנור כמשפטה בכל שבת ושבת, ותרא כי אין ר' שמעון ואשתו בבית, כי כבר הלכו לבית הכנסת להתפלל, ורק האמה לבדה נשארה את הנער, ותשא את הנער בזרועותיה ותצא עמו.

האמה ראתה את אשר הנכריה עושה אך לא עלה על לבה לחשוב כי רעה בלב הנכריה, ותאמר אך משחקת היא את הקטן ומהר תשוב ותשיב אותו הבית.

אולם לא שבה הבוגדה כי אם נשאה את הנער מזה והלאה ותכניסהו בברית החדשה, ותתברך בלבה כי קרבן טוב הביאה לרצון לפני אלהיה כמחשבת כל הנוצרים בימים ההם. ובשוב ר' שמעון ואשתו מבית ה' לא מצאו גם את האמה בבית, כי ראתה הנכריה בוששת לשוב את הנער ותצא לבקשה לרדוף אחריה, אבל לא מצאה אותה עוד, ותשב אל בית ר' שמעון בפחי נפש ותזעק ותיליל עד למאד.

ויאמר לה ר' שמעון: "מה היללה הזאת? הגידי מה היה."

ותען האמה: "אדוני רבי! הנכריה המסקת את התנור ביום השבת באה ותגנוב את בנך ותנס לא ידעתי אנה נחבאה להסתתר עמו."

וימהר ר' שמעון ויצא הוא ואשתו והאמה לבקש ולדרוש, אך לשוא כי לא נמצא הנער ואיננו. אז נתנו האבות קולם בבכי ומספד מר ויצעקו ויזעקו מכאב לבם נורא מאד. אחרי כן צם ר' שמעון לענות נפשו יומם ולילה ויתפלל לה' להשיב לו את בנו, אך תפלתו שבה ריקם, כי מאן ה' לגלות לו את מקום הנער באשר הוא שם.

והנער הובא אל הגלחים ויגדלוהו וילמדוהו ויהי למלומד גדול כי לבו רחב כלב אביו ר' שמעון. וילך הנער ויעלה מבית מדרש החכמה האחד אל השני, וכה עלה למעלה למעלה עד כי גדלה חכמתו מאד ויבא לרומא. שם הוסיף ללמוד לשונות רבות ויעש לו שם ויגדל מיום אל יום הלוך וגדל עד כי נִשא לקרדינאל. שמו יצא בכל הארץ וכלם אמרו כבוד לו וינשאוהו בפיהם עד מאד, בלמודיו ביפיו ובכהונתו.

בעת ההיא מת האפיפיור, ולא נמצא קרדינאל חכם ומלומד כהקרדינאל החדש הזה למלא את מקום האפיפיור המת. ויבחרו בו ויושיבוהו על כס האפיפיורים.

האפיפיור החדש הזה ידע היטב מכבר כי ממעי יהודה הוא יצא ואביו הוא ר' שמעון הגדול במגנצ"א, ורק [מפני שהיה] שבע כל טוב וחשוב גדול בין הגוים, לא נתנו לבו לעזוב את כל הכבוד הזה ולשוב אל אביו אל עמו ואל אלהיו. ועתה כאשר התנשא לכל הנוצרים לראש נכסֹף נכסַף לראות את פני אביו, ויתן אל לבו להביאהו אליו רומא בערמה.

ויכתוב ספר אל ההגמון אשר במגנצ"א, כי כל ההגמונים סרים למשמעתו, ויצוהו אשר לא יתן את היהודים לשמור את שבת קדשם, ולא ימולו בשר ערלת בניהם, והנשים לא תטבולנה במים להטהר מטֻמאת נדתן.

 והאפיפיור ראה על ככה לאמר: אם כזאת ישמעו היהודים ותפול עליהם אימתה ופחד, אז ימהרו לשלוח אלי גדוליהם מקרבם להתחנן אלי לבטל מעליהם גזרתי הקשה, ואין ספק כי את אבי ישלחו בראש שלוחיהם. כן חשב מראש וכן היה אחרית הדבר.

בבֹא ספר האפיפיור אל ההגמון קרא אליו את היהודים ויצום מטעם האפיפיור על כל הדברים אשר גזר עליהם ואין להשיב. ויבהלו היהודים מאד ויתחננו אל ההגמון להסיר מעליהם את הרעה הזאת, אך הוא ענה ואמר: "אל נא תעתירו עלי תחנוניכם, כי אין בידי להועיל לכם. הא לכם ספר האפיפיור קראו בו ודעו כי קצרה ידי מהושיעכם, ואולם אם יש את נפשכם לבקש תחִנה, זאת עצתי לכם אשר תעשו, שלחו מכם אנשים חכמים ונשואי פנים להאפיפיור רומא ויפילו לפניו תחִנתם, אולי יעתר לכם ויעביר מעליכם את הגזרה הזאת."

אז קדמו יהודי מגנצ"א את פני ה' בתשובה תפלה וצדקה, ואחרי כן בחרו בשני רבנים ובר' שמעון הגדול לראש עליהם לשלחם לרומא, באמרם: אולי יעשה ה' נס לנו ויטה את לב האפיפיור עלינו לטובה.

רק בין כה וכה מלו את בניהם ולא עשו כדבר הגזרה, כי כן נאות להם ההגמון לעשות כן בסתר ובמחשך עד שוב השלוחים. וישאו השלשה הנבחרים רגליהם ויבואו רומא. ויתיעצו שמה את היהודים מה לעשות בדבר הגדול והרע הזה.

וכאשר שמעו יהודי רומא את השמועה הזאת כן תמהו מאד ויאמרו: "מי האמין לזאת! מעולם לא היה אפיפיור טוב ליהודים כהאפיפיור הזה, הן תמיד הוא מתהלך את היהודים, מהם אנשי סודו ויועציו, וגם ישחקו עמו תמיד במשחק השאך ובלעדם לא יחיה, ואיך נהפך פתאום לבו לשנאה." ויאמרו עוד, כי לא יאמינו אשר מהאפיפיור יצאה הגזרה הזאת, כי אם ההגמון בדא אותה מלבו להרע ליהודי מגנצ"א.

אז הראם ר' שמעון הגדול את הספר אשר שלח האפיפיור ואת חותם ידו אשר עליו, ויראו יהודי רומא וידעו כי אמת הדבר, ויענו" "אין זה כי אם חרה בכם אף ה' ויסת את האפיפיור לגזור עליכם את הגזרה הזאת."

ויקראו צום וירבו בתפלה וצדקה גם הם, ופרנסי עדת רומא הלכו אל הקרדינאל הרואה תמיד פני האפיפיור ויתחננו אליו בעד יהודי מגנצ"א.

ויאמר הקרדינאל: "אתם ידעתם כי הספר ספר האפיפיור והוא אשר שלחו אל ההגמון ממגנצ"א. ואני מה? מה אעשה לכם והועל לא אוכל."

ואולם הבטיח להם להיות בתומכי תחִנתם ולדבר עליהם טוב כמליץ יֹשר. ויצום להכין אגרת בקשה, והוא יביא את הבקשה הכתובה הזאת ליד האפיפיור, ויעשו כן.

ויהי בהגיע הבקשה אל יד האפיפיור ויקראנה, וידע מי המה השלוחים הבאים ממגנצ"א ויצו להביאם לפניו. ויבא ר' שמעון הגדול עם שני הרבנים הנלוים אליו אל הקרדינאל הראש, והוא הודיע להאפיפיור כי באו היהודים כמצותו עליהם והם מבקשים לֵרָאות את פניו ולדבר עמו פה אל פה.

ויען האפיפיור: "יבא האחד הראש בשלשה ויעמוד לפני הוא לבדו."

ובכן בא ר' שמעון הראש והזקן משני רעיו ומראהו כמלאך ה' צבאות, ובהֵראותו את פני האפיפיור כרע ר' שמעון על ברכיו וישתחוה.

והאפיפיור ישב אז וישחק במשחק השאך עם קרדינאל אחד אשר ישב למולו, ובראותו את ר' שמעון הגדול חרד מאד ויצוהו לקום מעל ברכיו, לשבת על כסא עד כלותו את המשחק, כי הכיר את אביו ברגע אשר נראה אליו, ואביו לא הכירו.

ככלות האפיפיור את המשחק פנה לר' שמעון ויאמר לו: "מה שאלתך?"

ויען ר' שמעון בבכי תמרורים, ויגד לו את שאלתו ויואל להתנפל שנית לפני רגליו, ולא נתנו האפיפיור לעשות כן ויאמר לו: "היטב שמעתי את בקשתך ותחנתך עלתה באזני, אבל דברי שטנה רבים באו אלי ממגנצ"א עליכם, על כן גזרתי עליכם את הגזרה הזאת, ומתוך הדברים האלה החל האפיפיור להתוכח עם ר' שמעון בפלפול גדול וכמעט אשר לא מצא ר' שמעון מענה להשיב לשואלו בחריפות גדולה. וישתומם מאד לראות רחב לב באיש נכרי אשר לא יאֻמן כי יסֻפר. חצי היום ישבו ויפלפלו עד אשר אמר האפיפיור: "ידידי הנני רואה כי מלֻמד גדול אתה, ואחיך אשר שלחוך לא יבושו מתקותם אשר שמוה בפיך. והנה מדי יום ויום יבואו אלי יהודים לשחק עמי במשחק השא"ך, ועתה גם אתה שב נא עמי בזה ונשחק פעם אחד, ובקשתך לא תשאר מעל."

ור' שמעון היה אֹמן נפלא במשחק הזה אשר לא נמצא כמוהו בכל הארץ, ובכל זה נְצָחו האפיפיור הפעם, ויתמה ר' שמעון מאד. ועוד שבו וידברו מהאמונות, ור' שמעון שמע מפי האפיפיור גדולות ונפלאות ויהי לפלא בעיניו. באחרית הדברים שנה ר' שמעון את בקשתו ויבך בכי גדול, ויאמר האפיפיור: "יצאו כל העומדים לפני מעלי!" ויצאו.

אז נפל על צוארי ר' שמעון ויבך ויאמר לו: "אבי ידידי, האם לא תכירני?"

ולא הבין ר' שמעון מה ירמזון דברי האפיפיור, ויען: "אי מזה התכבדתי להכיר את כבודך הקדוש?"

ויוסף האפיפיור ויאמר: "אבי ידידי, האם לא אבד ממך בנך עודנו נער בראשית ימיך?"

ויבהל מאד ר' שמעון ויען: "כן הוא כדבריך."

אז התודע אליו האפיפיור ויקרא: "אני אני הוא בנך הזה אשר גנבתו הנכריה ביום השבת, ואולם באיזה חטא באה עליך הצרה הזאת לא ידעתי שחרו, אך זאת ידעתי ונוכחתי כי מה' יצא הדבר. ועתה בצאת נפשי לראות פניך ולגלות אזנך כי גמרתי בלבי לעזוב את אמונתי החדשה ולשוב אל אלהי אבותי, על כן בערמה גזרתי את הגזרה, בידעי מראש כי אותך ישלחו היהודים לבקש מלפני להעביר את רוע הגזרה, ועתה הנני מבטל אותה ושלום יהיה לכם. ואולם אבי הלא תגיד לי, היש תקוה לאחריתי ותהי לי כפרה לפני האלהים?"

ויען ר' שמעון: "בני יקירי! הסר הדאגה הזאת מלבך כי אנוס היית, ובעודך נער גֻנבת מאבותיך ומאמונתך."

"אבל אבי!" הוסיף הבן וישאל, "אבל כבר ידעתי מימים רבים כי יהודי נולדתי ובכל זה השתקעתי בגוים עד היום, והטוב הרב אשר היה לי עצרני מלשוב אל אלהי אמת, היאבה אלהים סלוח לי?"

ויען ר' שמעון: "אין דבר עומד בפני התשובה ומודה ועוזב ירוחם."

"ועתה," אמר הבן, "עתה שוב אל ביתך בשלום בשם אלהי ישראל והשב את הספרים אשר אתן על ידך לההגמון וירף מכם. רק איש אל ידע מכל הדברים אשר דברנו, ובעוד ימים לא כבירים אבֹא אליך למגנצ"א. אבל בטרם אעזוב את מקומי ואת משמרתי אעשה דבר לזכרון ואותירנו אחרי לטוב ליהודים."

ר' שמעון שב אל רעיו ואל יהודי רומא, ויראם את ספר האפיפיור כי בטלה הגזרה וישמחו מאד, אחרי כן שב אל עירו וימסור את הספר לההגמון ותהי שמחה וששון ליהודים בכל העיר, ואל אשתו גִלה סודו כי בנם הנאבד הוא האפיפיור.

וכשמעה כזאת עוררה יללה גדולה ותמאן להתנחם, אבל ר' שמעון אמר לה: "השקטי ואל תצטערי כי עוד מעט והיה בננו זה בתוך ביתנו."

והאפיפיור חבר ספר דובר סרה על האמונה [הנוצרית] ויניחהו למשמרת וַיָקֶם מצוה על כל האפיפיורים אחריו לקרֹאת בו. ואחר כן אסף בידו הון רב וַיִמָלט בסתר ויבא למגנצ"א וישב אל אלהי ישראל באמת ובתמים, ויהי לאיש יהודי חשוב מאד בעיני כל העם. וברומא לא ידע איש אנה בא ומה היה לו.

על המעשה הזה חבר ר' שמעון הגדול יוצר ליום שני של ר"ה [ראש השנה] ויאמר בו: "אל חנן נחלתו בנועם להשפר". ולכן אל יאמינו הקוראים כי דברי הספור הזה המה שוא ותפל, אבל הם אמתים ונכוחים ואין שקר בם.

ואולם רבים אומרים כי במשחק השא"ך הכיר בו ר' שמעון כי מזרע היהודים הוא. וגם רבים אומרים כי אמנם הכיר אשר הוא בנו יען שחק האפיפיור כאשר למדהו אביו בעודנו נער בהחלו ללמוד את המשחק הזה.

ה' יסלח לנו לעונותינו בזכות ר' שמעון הגדול אמן סלה.

 __________

מקור: מעשים-בוך, סי' קפ"ח.

 

 

נוסח שני (בית המדרש חלק ו' עמודים 139-137)  למקור המצולם

מעשה ברבנו שמעון הגדול שבא מבית דוד, ובא לעיר אחת ששמה מגנצא ונשא שם אשה מגדולי המלכות, ושמע רבנו גרשום [מאור הגולה] והלך גם הוא למגנצא.

רבנו גרשום יסד סליחות הרבה על הגזרות (וגם רבנו שלמה הבבלי היה בדורם), והיה דר [לפנים] באספמיא רבתי בגזרת סליוס הרשע שהיו לוקחים יהודים להיות כותשים בגתות, ונעשה נס בימיו שלקחו זקן ונתנוהו בגת ומת ונשמטה הקורה והרגה כל סביבותיה ונתבטלה הגזרה, ויסד על זה סליחה 'אני יום אירא'.

וכשבא רבנו גרשום אצל רבנו שמעון הגדול קבלו בסבר פנים יפות ולמדו תורה ביחד.

ולרבנו שמעון הגדול היה בן קטן ושמו אלחנן ונגנב ממנו ועשאוהו גלח, וסוף עלה לגדולה עד שנעשה אפיפיור, ומרוב חכמתו אשר היה בלבו נתקבצו אליו מלכים ודוכסים ושלטונים ליקח עצה ממנו, ונתן לכל אחד ואחד עצה לפי חכמתו. וכיון שראה כי רבים שואלים עצה ממנו ואין אחד מהם שיהיה מקרוביו או ממשפחתו, קרא להגלחים שמנוהו להיות אפיפיור והם טפלים אצלו, ויאמר להם: "מה זה שכל המלכים ודוכסים והשלטונים באים אצלי לקבל עצה ממני ואין שום אחד מהם שהיה אומר לי שהוא אבי או אמי או קרובי או שהוא ממשפחתי, וכי מן האבן נולדתי שאין לי שום קרוב בעולם? דעו נא אם לא תגידו לי אהרוג את כלכם."

והוא נתן לבו לדבר הזה מפני שחשב שאין ממש בישו הנוצרי.

ויענו ויאמרו לו: "אדוננו אחרי שגזרת עלינו להגיד לך אזי נודיע לך כי יהודי היית ובן אדם גדול שבכל היהודים אתה, וגנבוך כשהיית נער קטן, ומן השם נגזרה לך זו הגדולה שבאים אליך רוב מלכי אומות העולם ושואלים ממך עצה, ונראה להם שאתה במקום ישו הנוצרי. ובן אדם גדול שבאת ממנו הוא דר באלמינא (אשכנז) ושמו ר' שמעון הגדול."

ויאמר להם: "שלחו אחריו והביאו אותו אלי ואל תניחוהו בשום ממון עד שיהיה פה."

וישלחו גדולי רומי באותו היום לר' שמעון באלמניא שיבא לאפיפיור ביום הנועד שקבעו לו, והיה ר' שמעון הגדול נרתע מאד מאד שהיה ירא משום עלילה מן האפיפיור כי למה שלח אחריו, ולבסוף הגביה את עצמו ויבא אל האפיפיור.

וכשראה אותו האפיפיור אז קרא אותו אל החדר וראה שהיה נרתע בפניו, ויאמר לו: "אל תירא רק תגיד לי באמת מה שאשאל ממך."

ויאמר לו: "הן."

ויאמר לו: "כמה בנים יש לך?"

אז הזכיר לו בשם כל בניו ובנותיו שהיו לו.

ויאמר לו האפיפיור: "עוד היה לך בן אחר."

וישתוק ר' שמעון מפני שהיה ירא שמא יאמר לו להביאו לפניו, עד שאמר לו האפיפיור: "למה אתה שותק, תאמר לי האמת."

אמר לו ר' שמעון: "אדוני, בן אחד קטן היה לי ונגנב ממני ואיני יודע אנה הוא אם הוא חי או מת כי לא ראיתיו עד הנה."

ויאמר לו האפיפיור: "זכור אתה מה סימנים היו בגופו?"

אמר לו אלו סימנים היו על גבו ואלו על ידו, אז הבין האפיפיור שהוא בנו כי אותם סימנים עליו. ויאמר לו: "אבי אבי, אני הוא בנך! הרי עלי הסימנים שאמרת."

אז נבהל רבנו שמעון הגדול ולא היה יכול לענות אותו דבר, ויפשיט האפיפיור את בגדיו ויראה לו הסימנים, ויאמר: "אבי אבי מה אעשה שאהיה בן עולם הבא כי יודע אני שתורת ישו הבל היא ואינו כלום."

אמר לו אביו: "חללת שם הקב"ה ברבים, קדש שמו ברבים, ואני מקבלך עלי שתהיה בן עולם הבא."

אמר לו האפיפיור: "באיזה ענין אעשה?"

אמר לו: "תזמין בכל ממשלתך המלכים הדוכסים וההגמונים ותקדש שמו של הקב"ה."

ויעשה כן ויטהר את עצמו ויעלה לראש המגדל ויקרא אליהם: "שמעו כלכם למה נזדמנתם, כי עד עתה לא רציתי לגלות לכם, אך עתה אני מגלה לכם כי אין ממשות בישו הנוצרי כי נולד מן האשה כאחד האדם, ולכן אין תקוה לאחריתכם שאתם מאמינים בו."

ויאמרו הגלחים היועצים שלו שמא נשתטה, אז אמר להם: "אתם סבורים שרוח שטות נכנס בי, חי נפשי כי רוח אלהים בי ואתם שוטים."

ויתיעצו הגלחים להרגו פן יסיר העם מתרפיהם, וכשראה כך אז קפץ מן המגדל לארץ ואמר: "חלילה שיהרגוני אותם טמאים כי אני מאמין באלהי אבי."

ומיד ששמע אביו רבנו שמעון הגדול שקידש בנו את השם נתן שבח והודיה למקום וקבע על שם בנו יוצר מיום ב' של ראש השנה 'מלך אמון מאמרך', וכתב בו בענותנותו שם בנו: 'אל - חנן נחלתו בנועם להשפר' כי כך היה שמו אלחנן.

____________________

מקור: כתב יד האוניברסיטה בקמברידג'; מחזור בהוצאת דילאטורי בהקדמת ח"ג ווין, תרי"ט; גנזי נסתרות שהוציא לאור קאבאק

 

 

 

מספר סידורי: 3

עמוד: חלק ה' עמודים 152-148, חלק ו' עמודים 139-137

מלות מפתח: ר' שמעון הגדול, אפיפיור יהודי, מגנצה, ראי קסמים, אלחנן (האפיפיור), תינוק שנשבה, גזירה, שחמט, חזרה בתשובה, יוצר לראש השנה, רבינו גרשום מאור הגולה, סליוס הרשע, עולם הבא, קידוש השם

הערות: על פי מה שרושם אייזנשטיין בספרו "אוצר מדרשים" עמ' 331, הערה 7, מקור הסיפור הוא באירוע היסטורי: פטרוס ממשפחת פיארליאוני (Pierleoni) שהיה נין ונכד ליהודי מומר ברומא, נבחר לאפיפיור בשנת 1310 ונתכנה בשם אנאקליט השני (Anaclet II), ודמות פניו העידה עליו כי ממעי יהודים יצא, וגם נחשד כי בזז אוצרות הכנסיה (עיין: גרעגאראוויוס, געשיכטע דער שטאדט ראם איס מיטטעלאלטער חלק ד' 391).

 

בשנת 2009 ראה אור ספרו של יוסף במברגר "האפיפיור היהודי: לתולדותיה של אגדה מימי הביניים באשכנז" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.

בספר זה ימצא המתעניין תיאור מקיף על גלגוליו השונים של הסיפור. על פי דבריו של במברגר הנוסח הראשון של הסיפור מקורו בכתב יד לונדון, דוד סופר 5 (אשכנז שנת ס"א – 1301) דף 119ב. בספר "גנזי נסתרות" שראה אור בבמברג בשנת 1872 בעריכתו של יוסף יצחק קאבאק מופיע נוסח זה בהערה הראשונה (עמ' 1 בחלק ב, הערת שוליים לסיפור "מעשה של ר' שמעון הגדול".

אני מביא כאן את הסיפור כפי שהופיע בהערה:

וי"א [ויש אומרים]: בן אחד היה לר' שמעון שנשתמד וסוף היה אפיפיור ועשה תשובה שמסר עצמו למיתה. ויסד אותו אביו לזכרון כמו שאמר כאן "אלחנן בניך כדת להשפר וליפות נחלתו, נחלתו בנועם עם ישראל ידעם קרבנותיו". רצה שיהיה מנוי מנין קרבן בגפו עם קרבנות צבור, ותיטב לה' משור פר שהקריב אדם הראשון.

 

בספר "גנזי נסתרות" מופיע הנוסח המלא של הסיפור באותו מקום, בעמודים 4-1. במברגר מציין כי נוסח זה הוא על פי כתב יד קמבריג' 858 Add. (אשכנז המאה החמש-עשרה דף 47-46. בספרו שלו הוא מביא את הנוסח של כתב יד פרמה, 3507 (אשכנז, 1386) דפים 132א-132ב. נוסח זה כמעט זהה לנוסח שאני מביא כאן מתוך "גנזי נסתרות".

 

מעשה של ר'  שמעון הגדול

מעשה ברבינו שמעון הגדול שבא מבית דוד ובא בעיר אחת ששמה מגענצא ונשא שם אשה מגדולי המלכות. ושמע רבינו גרשום והלך גם הוא למגענצא. וגם רבינו גרשום יסד סליחות הרבה על הגזירות וגם רבינו שלמה הבבלי היה בדורם. והיה דר באספמיא רבתי בגזירת סליוס הרשע שהיו לוקחים היהודים וכותשים בגיתות ונעשה נס בימיו שלקחו זקן מת ונתנוהו בגת ונשמטה הקורה והרגה כל סביביה ונתבטלה הגזירה ויסד על זה סליחות אני יום אירא. וכשבא רבינו גרשום אצל רבינו שמעון הגדול קבלו בסבר פנים יפות ולמדו תורה ביחד. ולרבינו שמעון הגדול היה לו בפעם הזה בן קטן ושמו היה אלחנן, ונגנב ממנו ועשאוהו גלח וסוף עלה לגדולה עד שנעשה אפיפיור, ומרוב חכמתו אשר היה בלבו נתקבצו מלכים ודוכסים ושלטונים ליקח עצה ממנו ונתן לכל אחד ואחד עצה לפי חכמתו. וסוף בעבור אשר שואלים עצה ממנו כל כך, קרר לטפלים שלו אטתן הגלחים שהם שמנהו להיות אפיפיור ואמר להם: "מה זה שכל המלכים ודוכסים ושלטונים באים אצלי לקבל עצה ממני ואין שום אחד מהם שהיה אומר לי שהוא אבי או אמי או קרובי שהוא ממשפחתי. וכי מן האבן נולדתי שאין לי שום קרוב בעולם? ודעו, אם לא תגידו לי אהרוג את כולכם!"

ונתן לבו על שלא היה ממש בישו הנוצרי.

אמרו לו: "אדונינו אחרי שגזרת עלינו נגיד לך אז נגיד לך כי יהודי היית ובן אדם גדול שבכל היהודים אתה וגנבוך כשהיית נער ומן השם נגזרה לך זו הגדולה שבאים אליך רוב מלכי אומות העולם ושואלים ממך עצה ונראה להם שאתה במקום ישו הנוצרי. ובן אדם גדול שבאת ממנו הוא דר באלמניא ושמו רבי שמעון הגדול."

אמר להם: "שלחו אחריו והביאוהו אלי ואל תניחו בשום ממון שיהיה פה באותו יום."

ושלחו גדולי רומי לרבי שמעון באלמניא שיבא לפני אפיפיור ביום הנועד שקבעו לו. והיה ר' שמעון הגדול נרתע מרד מאד שהיה ירא משום עלילה מן האפיפיור, למה שלח אחריו. ולבסוף הגביה את עצמו ובא אל האפיפיור.

וכשראה אותו האפיפיור אז קרא אותו אל החדר וראה שהיה נרתע מפניו.

אמר לו: "אל תירא רק תגיד לי אמיתות ממה שאשאל לך."

אמר לו: "הן."

אמר לו האפיפיור: "כמה בנים יש לך?"

אז הזכיר לו בשם כל בניו ובנותיו שהיה לו עתה.

אמר לו האפיפיור: "עדיין היה לך בן אחר?"

אז שתק שהיה ירא שמא יאמר לו להביאו לפניו, עד שאמר לו: "למה אתה שותק? תאמר לי האמת."

אמר לו ר' שמעון: "אדוני, בן אחד קטן היה לי ונגנב ממני כשהיה נער קטן ואיני יודע אנה הוא, אם הוא חי או מת, כי לא ראיתיו עד הנה."

אמר לו האפיפיור: "זכור אתה מה סימנים היו בגופו?"

אמר לו: "אלו סימנים היו לו על גבו ואלו על ידו."

אז והבין האפיפיור שהוא בנו, כי אותם סימנים עליו.

אמר לו: "אבי אבי, אני הוא בנך! הרי עלי הסימנים שאמרת."

אז נבהל רבינו שמעון הגדול ולא היה יכול לענות אותו דבר.

אז הפשיט בגדיו והראה לו הסימנים ואמר: "אבי אבי, מה אעשה שאהיה בן ע"ה כי יודע אני שתורת ישו הבל הוא ואינו כלום."

אמר לו אביו: "חללת שם הקב"ה ברבים, קדש שמו ברבים, ואני מקבלך עלי ותהיה בן ע"ה."

אמר לו: "באיזה ענין אעשה?"

אמר לו: "הזמין כל ממשלתך המלכים הדוכסים וההגמונים. אז תקדש שמו של הקב"ה."

ועשה וטיהר את עצמו ועלה לראש המגדל וקרא: "שמעו כולם למה נזדמנתם. כי עד עתה לא רציתי לגלות לכם, אך עתה אני מגלה לכם כי אין ממשות בישו הנוצרי, כי נולד מן האשה כאחד האדם ולכן אין תקוה לאחריתכם, שאתם מאמינים בפגר מובס."

אמרו הגלחים היועצים שלו: "שמא נשתטה?"

אז אמר להם: "אתם סבורים שרוח שטות נכנס בי? חי נפשי כי רוח אלהים בי ואתם שוטים!"

נתייעצו הגלחים להרגו פן יסיר העם מתרפותם.

וכשראה כך אז קפץ מן המגדל לארץ ואמר שחלילה שיהרגוני אותם טמאים כי אני מאמין באלהי אבי.

ומיד ששמע אביו רבינו שמעון הגדול שקידש את השם, נתן שבח והודיה למקום וקבעו על שם בנו יוצר מיום שני של ר"ה, מלך אמון מאמרך וכתב במניות שם בנו אלחנן נחלתו בנועם להשפר, כי כך היה שמו אלחנן.

סליק מעשה של רבי שמעון הגדול.

להלן הפנייה למקור הסרוק של דפים אלה: גנזי נסתרות