|
|
|
||||||
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
||||||
|
חזרה
לדף הראשי של סיפורי עם בדווים סיפורי עם של שבטי הבדווים בצפון הארץ יואל שלום פרץ |
|||||||
|
שני האחים
והע'ולה היו
שני אחים. באה אליהם הע'ולה. כאשר באה אליהם הע'ולה, אמרה להם: "בואו, רעו
את עדר העיזים, רעו אותם בשניים." יום
אחד באו ואמרו: "הבה נתחלק: אתה תיקח מהם חצי, ואני אקח חצי, ארעה את
העיזים." אמר
לו: "אחי, יללה לך." בא
אחד מהם, משוגע קצת – שכלו אינו בסדר – בא לקח את עדר העיזים בשביל (של) הע'ולה
ורעה אותו בהרים. בא וטיפס על גבי עץ, עץ חרוב נושא חרובים. החל לנער את
החרובים, והעיזים אוכלות מהם. החל אומר להן: "אכלו קצת קצת, השאירו לאחיכם
הפיקח חסן (שאטר חסן) קצת." אכלו
את החרובים, לא השאירו לו אף לא חרוב. באו (נפלו) חרוב, שניים, שלושה – נפלו בין
קרני הזכר, נשארו בין קרניו. כאשר
ירד מעל גבי העץ, הסתכל – אין אף לא אחד, אין אף לא חרוב – לא השאירו אותם
העיזים. יצאו מאה, מאתיים ראשי צאן. הסתכל על הזכר והנה יש בין קרניו שני
חרובים. הלך לעיזים האלה, שחט את העדר כולו. השאיר את ראש העדר, אחד. הלך
אל הע'ולה, אמר לה: "אני, די, גמרתי, אינני רוצה לרעות!" כאשר
שחט את העיזים כולן והשליכן והשאיר כבש אחד, אמרה לו: "כמה אתה רוצה?" אמר
לה: "אני רוצה קצת קמח." אמרה
לו: "במה תשים אותו?" אמר
לה: "שימי לי אותו בכובע שלי." – חבש כובע על ראשו – הסירו. באה
ומלאה לו קמח בכובעו, אמרה לו: "בוא, תספור לי את העיזים לפני שתלך
לביתך." תפס
את ראש העדר באוזניו והחל עובר מדלת לדלת וסופר לה, והע'ולה יושבת ומסתכלת עליו.
עבר מהדלת הזו והוא תופס את ראש העדר באוזניו. עובר, הוא סופר והיא סופרת. אמר
לה: "מספיק?" אמרה
לו: "מספיק." לקח
את הקמח והלך לאחיו, אמר לו: "יללה, [נלך] לפני שהע'ולה תעבור במקום ותראה
מה נשאר לה מהעדר ותמצא ראש אחד ותשיג אותנו ותאכלנו!" אמר
לו: "יללה." לקחו
וברחו. רצים – רצו, ברחו להרים. הסתכלה
הע'ולה – אין אלא ראש אחד. מה תעשה? תשיג אותם ותאכלם. החלה לחפש ולקרוא. שָׁם
הכבש שלה, וצועקת אליהם וצורחת. לא ידעה [כיצד] לתפוס אף לא אחד מהם. אחר כך
הלכה ושחטה להם. ראתה עשן והם מדליקים אש. ידעה שהם מדליקים אש בהר. הלכה אליהם.
תפסו אחד את השני – היא ואחיו, לא המשוגע, הנבון [הנורמלי]. תפסה אותו בשערו.
החלו לרוץ. עשה לחם מהקמח, לש אותו ועשה ממנו לחם ושם אותו באש. רצו לאכול. אמר
לו: "לאט לא, אל תקלקלו את הלחם. מי שייפול מכם, באלוהים אניח לו
שימות!" בא
זה, השליך את הע'ולה על האש והנה היא חופרת באש – הלחם שעשו אותו ורצו לאכול
אותו והנה הוא עף לשם. קם עליה במקל, הכה אותה, והנה היא מתה. כאשר
מתה, אמר לו: "יללה, רווח לנו עתה מהע'ולה." לקחו
וחזרו למשפחתם, לקחו את הלחם ואכלוהו בדרך וחזרו.
|
|||||||