ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 918


שם הסיפור

מאגדות הנוצרים

טקסט

א

טיסה למרחוק

כתוב בספרך, כי אחד מקדושיך [מקדושי הנוצרים] ישן יום אחד על לוח אחת [נוסח אחר: לוח אבן] בשפת ים יפו / ולא עמד כי הרוח הדפו / והלך ביושר / כאשר ידאה הנשר / ועבר במנוחות / כאשר יפרש השוחה לשחות. / וכעברו המים / עף עם הלוח כציפור כנף אשר יעוף בשמים / והלך עד קצה ספרד / וייקץ משנתו ושם ירד. - - -

ב

שבעת הקדושים שישנו במערה

כתוב בספר היסורים / כי דיש [דקיוס] קיסר היה מזבח ומקטיר לאלהים אחרים / ומזרע מרעים / וכל משרתיו רשעים. / ויבואו שבעה אנשים אליו / להשיבו ממעלליו. / וכהני הבעל היו עומדים בצדו. / ויאמרו לו: "זובח לאלהים יחרם בלתי לאלהינו לבדו [שמות כב, יט]; / לא תכרעו לפסילים / לא תשתחוו לאלילים!" /

ויאמר להם [הקיסר]: "מי אלהיכם אשר אשמע בקולו / ואשתחווה לו? / זה לא היה ולא יהיה / ועם אשר תמצא את אלהיכם לא יחיה." /

וייחר אפו / ולא עמד מזעפו. / האנשים ראו פני קיסר זועפים / הלכו מבוהלים ודחופים / וציווה הקיסר / לשים אותם במאסר. / ויברחו מפניו / כי יראו מגשת אליו / ויתחבאו במערה אחת קטנה / וישנו שם שבע מאות שנה.

ובמלאת השנים האלה התעוררו משנתם / והקיצו מתנומתם / ויאמרו איש אל רעהו: "הקיסר הבהילנו / ואם ישבנו פה ומתנו / המן הסלע נוציא מאכלנו / ובמה נסיר רעבוננו? / ילך אחד ממנו וישים נפשו בכפו / ויישמר מן הקיסר ומחרון אפו / ויקח מן הכסף וילך לאט בתמימות / ונחיה ולא נמות." /

ויתנדב אחד מהם / ללכת, ויקח כל הכסף הנמצא עמהם / ויהי מספר הכסף חמישה דינרים. / לקח הכסף ורוחו העיר / ללכת בעיר. / וימצא תבנית אלהיו חקוק על דלתותיהם / ועל קרנות מזבחותיהם / וכל העם משתחווים אליו / וכורעים לפני רגליו / ונופלים על פניהם / ובאים אליו כאשר צר להם. / ויחרד האיש מאד ויאמר: "אתמול כל המזכיר שם אלהי היה נרדף / ורדף אותם קול עלה נידף / ועתה כל העם שומעים למאמרו / וחרדים אל דברו." /

וילך לשוק וימצא לחם ביד אשה אחת ויקנהו / ויוצא הכסף מכיסהו / ויתן אותו ביד האשה, ותשמיע קולה / כחולה צרה כמבכירה קולה / כנחש ילך / לאמור: "ראו זה ההלך / הפורץ פרץ / להוציא מטבע אשר איננו מאדוני הארץ!" /

ועבדי ההגמון לקחוהו / ולפניו הביאוהו. / ויאמר לו: "מה המחשבה אשר חשבת? / ומה הבטחון אשר בטחת / להוציא מטבע במקום הזה אשר אתה בו / אם שמי אינו בקרבו?!" /

ויען האיש ויאמר: "הנה נא הואלתי לדבר / אל אדוני ואנוכי עובד אלהים ואתה היועץ ומי יפר? / שים לבך לדברי / והט אוזנך למאמרי / אם יש בי עוון, המיתני, / ואם אַין – נקני. / אנוכי לא עוויתי / והמטבע הזה לא עשיתי / אך דיש [הקיסר] עשאו / ובשמו קראו / ואתמול הייתי קונה בו לחם לאכול ובגד ללבוש עם ששה החברים / אשר במערה נותרים / אשד ברחנו מחרון-אף הקיסר ומעברתו / ונסתרנו מחמתו / והגיענו עד עפר / כי דבר אלהים בזָה ומצוותו הפר, / ואנו הוכחנוהו לא יום אחד ולא יומיים / לא פעם אחת ולא פעמיים. / ואמר לשים אותנו במשמר, ובנפש מרה / ברחנו אל המערה / וכל הלילה יָשַׁנוּ / ‏והשכמנו בבוקר ואור לנו." /

ויקח ההגמון המטבע, והאותיות קרא / ויאמר: "הישקט והישמר אל תירא / קום הוליכני אל המערה! /

וילך ההגמון / עם כל ההמון / ויקרא ההגמון לאנשים אשר בתוך המערה: "אחי מן המקום הזה, קומו צאו / שלום לכם אל תיראו!" /

וילכו עם ההגמון מספרים קורותם / המוצאות אותם. / וכאשר עלו על הבמות / נעשו גל של עצמות.

ג

יֵרונימו והארי

יֵרונימו [מאבות הכנסייה (הִיאֶרוֹנימוּס)], אשר ידע לשוננו [לשון עבר] / והמיר מאמרי נביאנו מלשון הזהב והאדרת / בלעגי שפה ולשון אחרת / כאשר עזב את ביתו / ונטש את נחלתו / שב מחטאותיו ומעוונותיו / ושם אל המדבר פניו / וילכו אחיו עמו והוא הלך בראשם / בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם / ושבע מרורים / ושכן חררים / ובא במעונות אריות ובהררי נמרים.

ויהי היום בעמדו במלונו / ויצא ארי ממעונו / וטרפו מבקש / וימצא קוץ ויהי לו למוקש / ונתקע הקוץ ברגלו / ויהי לו צער גדול בשלו / ויבוא הארי ליֵרונימו זעף ומר נפש / כי לא מצא נופש / ועמד לפניו ברוח נכאה / ופשט רגלו והקוץ הראה. / ויוצא ירונימו הקוץ מרגלו / ושב ורפא לו. / וישמח הארי וייטב לבו / וחשב בקרבו: / אעמוד הנה ואשורנו / גם ברך אברכנו. / ויעמוד שם על מצפה / וירונימו נתן שבתו ורפא ירפא.

והיה לירונימו חמור אחד רועה בהרים / והארי עומד במסתרים / הולך לרגלו / לידע מה-ייעשה לו / יוצא במעגליו / עד ישוב החמור לאבוס נעליו / וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת ירונימו / דבר יום ביומו. /

ויהי היום והנה אורחת סוחרים / יורדת מן ההרים / וחמוריהם נושאים בגדים / ומיני מגדים / וחמור אחד רובץ תחת משאו / ולא קם ולא זע ממקומו / והסוחרים הקיפוהו, / ומן הארץ הרימוהו / והחמור הולך כה וכה, / והוא צולע על ירכו. / הסוחר נשא עיניו / וראה חמור ירונימו לפניו / עומד על כר נרחב ובעשב ייטמן / והיה דשן ושמן. / ויקח הסוחר את החמור / ויתן אותו לנערו לשמור / ויעמוס אותו / וילך אחריו והוא לקראתו. / והארי לא שמע קול אדם / וישכב ויירדם.

וילך נער ירונימו לבקש החמור ולא מצאהו / ויקראהו ולא ענהו. / וילך אל הארי וימצאהו ישן / עין תחת עין, שן תחת שן. / ויצעק לארי ויאמר לו: "עורה מה-לך נרדם? קום קרא חברך. / הזה חסדך את רעך?" /

וייקץ הארי משנתו / וימהר לבקש אותו / ולא מצא / וישב אל ביתו ולא נרצה. /

ויאמר לו ירונימו: "שמע נא לב האבן / בבוקר תאכל תבן / התבן והמספוא אתן לפניך / ואכלת כטוב בעיניך / רשעת הרבה והיית סכל / וחלק חברך תאכל." /

ויבוש הארי וייכלם / ולא שאג, וייאלם. / ויצא הארי ממעונתו / ולא שב אל ביתו. / ויבקש החמור בהרים / ויחפש ביערים / דואג בימים ובלילות / משוטט במסילות / עייף ויגע / להיות בסוחרים פוגע. / וישא עיניו וירא את הסוחרים באים מארץ מרחק / וילעג עליהם וישחק / וישלח בהם חרון אפו / כאשר יהגה הארי על טרפו. / ויבדחו הסוחרים ויעזבו בהמתם ורכושם / וימלטו את נפשם. / והארי ניהל הבהמות אל מלונו / וישב אל כנו.

ויאסוף ירונימו הכל לביתו. / והסוחרים באו לקראתו / ויאמרו: "אבל אשמים אנחנו על חמורך / אשר הולכנו אותו בלא דבריך / בהמתנו ורכושנו לפניך / עשה כטוב בעיניך / גם הכל יקח אדונינו / אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראשנו." /

ויאמר ירונימו: "עם סורר ומורה / את האלהים אני ירא / מפני אלהי לא יראתם / ומה המעשה הזה אשר עשיתם? / החצי אשיב לכם ושובו אל ארצכם / והחצי אקח חלף עבודתכם.

ד

מיתת פנינפיאו

פנינפאו [נוסח אחר: פטפיאו. שמו בלטינית פאפאנוטיוס] עזב אחות ואחים / וישב במדבר, מלון אורחים / בארץ בוקה ומבולקה / ויעש שם סוכה / ארץ אשר אין שם שור או כשב / ולא יעלח בה כל עשב. / ובכל יום ויום היתה נופלת מן השמים עוגה ככף איש קטנח / לפנינפאו למנה. / וביום מותו נפלו לו שתיים / מנה אחת אפיים. / ויימס לבבו ויהי למים. / ויעמוד דואג ומשמים / ויאמר: מה היום מיומיים?

וישא עיניו וירא והנח חברו בא לרגלו / כורע ומשתחווה לו. / וראהו ושמח בלבו, וכה אמר לו: "מי הביאך הלום?" / ויקרא איש לרעהו לשלום / וכל אחד לחברו מנחם / וישבו לאכול לחם. / וכאשר אכל הוא וחברו / נפש פנינפיאו יצאה בדברו / ולחברו היה שברון מתניים / ורפיון ידיים / על כן זה הגבר / לא היה יכול לחצוב קבר. / ויבוא ארי אשר בסבכי יער נחבא והקבר חפר / ויקח את פנינפיאו ויכסהו בעפר.

ה

דרישת העוף

רב הצעירים ראה יום אחד עופות נטושים על פני המסילה / וכנפיהם פרודות מלמעלה. / ויהי ביניהם עוף אחד גדול הקומה ונאה / ונחמד למראה / ויקרא אליהם / ויאמר להם: / "שמעוני אתה ואחיך / העומדים לפניך: / שאו מרום עיניכם / ותנו תודה לאלהיכם / הלא אב אחד לכולנו / הלא אל אחד בראנו! / ויתן לכם חלק טוב / והיתה נפשכם כגן רטוב. / ראה תראו / איך על כנפי-רוח תדאו / תשוטטו בכל הארצות / ותלכו על פני חוצות / והלבש אתכם מחלצות / לכן הללוהו רוממוהו וגדלו שמו / כי הוא יחיד בעולמו."

וכאשר שמעו אליו / לא רגזו וחלו מפניו / ויורידו לארץ ראשיהם / ותרפינה כנפיהם. / ויאמרו לגדולם: "עשה אתה ככה / ככל אשר ציויתי אותך." / ויצפצפו כולם ויאמרו: "כה, כה."

מקורות

(ו, קעא). ס' יוחסין, 142.

מלות מפתח

נוצרים, טיסה באוויר, קדוש נוצרי, יפו, דקיוס קיסר, תרדמה מגית, מערה, ירונימוס (מאבות הכנסייה), אריה, חמור

לסיפור הבא

לסיפור הקודם