ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 91


שם הסיפור

ישעיה

טקסט

אמרו רבותינו: ‏היה הקדוש ברוך הוא כביכול צועק ומילל בפני עצמו: " 'את מי אשלח?' [ישעה ו, ח] מי מקבל מעכשיו לילך בשליחותי? ששלחתי את מיכה והכוהו [מלכים א' כב, כד]. שלחתי את זכריה והרגוהו [דברי היים ב' כד]. שלחתי את ירמיה והשליכוהו לבור [ירמיה לח]. את מי אשלח? מי מקבל עליו לילך?"

התחיל ישעיה משיב ואומר: "הריני לפניך, 'הנני שלחני!' [ישעיה ו, ה]

כיון שראה את מלאכי השרת מקלסים להקדוש ברוך הוא, ולא שיתף קילוסו עמהם, התחיל מצר על הדבר ואומר: "דברים שלא היה אפשר לראות ולחיות, ראיתי ולא מתי, ולא היה לי לשתף קילוסי עם קילוסם של מלאכי השרת, שאלמלי שיתפתי קילוסי עם קילוסם שלהם, הייתי חי וקיים לעולם כמותם. היאך היה לי שדממתי? 'אוי לי כי נדמיתי' [שם, שם ז]."

עם שהוא עומד ומשתומם על הדבר, הוציא דבר יתר מפיו ואמר: " 'כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב' [שם, שם]."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אמרת: 'כי איש טמא שפתיים אנוכי' – הותרה לך על שהיית שליט בעצמך. שמא בבני היית שליט, שהיית עומד ואומר עליהם: "'ובתוך עם טמא שפתיים'?!"

מיד נטל את שלו.

‏אמר הקדוש ברוך הוא למלאך ליטול גחלת מעל המזבח וליתן על פיו. נטל המלאך גחלת במלקחתו מתוך המזבח של מעלה והוא משליך אותה ונוטל מלקחת אחרת ונותן את הגחלת בשתיהן. והוא הולך ונותן את הגחלת בשפתיו של ישעיה.

אמר: " 'הנה נגע זה על-שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר' [שם, שם]."

והרי המלאך של אש הוא, וכשנטל הגחלת במלקחת אחת נכוה עד שנטל מלקחת אחרת – וישעיה לקח הגחלת על פיו ולא הרגיש! וכיון שראה ישעיה כן, התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סניגוריא.

'השמים כסאי והארץ הדום רגלי' [‏ישעיה סו, א]. בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא הפסוק הזה.

כיון שהכניס מנשה את הצלם להיכל, התחיל מתנבא ישעיה לישראל ואמר להם: "מה אתם מתגאים לי בבית הזה שבניתם לי? הרי נבוכדנאצר עולה ומחריב אותו ומגלה אתכם!"

מיד כעס עליו מנשה ואמר להם: "תפשוהו!"

רצו אחריו לתפשו. ברח מפניהם. פערה החרובית עצמה ובלעה אותו. והוא מביא חרשים ונוסר את החרובית, והיה הדם שותת.

הדא הוא דכתיב: 'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עד אשר מילא את ירושלים פה לפה' [מלכים ב' כא, טז]. אפשר לדבר הזה? אלא שהרג את ישעיה שנדבר עמו פה אל פה.

מקורות

(א, קלט-קמ). א : פסיקתא רבתי לג, 151-150. ב: ‏שם, ד, 14 (ירושלמי, סנהדרין כח, ג ; בבלי, יבמות, מט ב). – גינצברג ו, 359 (36), 375-374 (103). א"י ה, 258-256, 279.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם