ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 214


שם הסיפור

מעשה העגל שנברא בליל פסח

טקסט

בעיר רומא היה מגדל אחד גדול ולו שבעה פתחים כולם סגורים. והיה מנהג קדום וחוק המלכות מימים קדמונים, שכל מלך שימלוך מחדש בעיר רומי חייב להוסיף עוד מנעול אחד בפתחים שבמגדל הנזכר על הראשונים; ושום מלך לא השיג לידע סוד זה ומה יש בתוך המגדל הנזכר? יען כי כן מצאו מאבותיהם דור אחר דור; ולא היה יכול שום מלך לחקור ולידע, מה עניינו של זה המגדל, ולמה הוא סגור לעולם?

ויהי מימים וימת המלך, ונתוועדו כל גדולי העיר להתייעץ ולחשוב, במי יבחרו להם לעשותו מלך? ובחרו להם איש אחד מגדולי העיר, שהוכשר בעיניהם, שהוא ראוי והגון למלוך, והסכימו כולם עליו למנותו עליהם למלך. ונתקבצו היותר גדולים והלכו אצלו ויאמרו לו: "רצוננו שתמלוך עלינו!"

והשיב להם: "אני מוכן לעשות רצונכם, כדי שלא להשיב ריקם פניכם, אך בתנאי, שלא אקבל עלי למלוך עליכם, כי אם עד שתתקבצו כל אנשי העיר החשובים העשירים והסוחרים והגלחים ותבואו אצלי ותתנו בידי כתב ידכם וחתימתכם, איך תהיו מקבלים עליכם כל מה שאגזור עליכם; ואזי אעשה רצונכם לקבל עלי עול מלכות עליכם."

השיבוהו ויאמרו לו: "תאמר לנו ותודיענו, מה רצונך לגזור עלינו?"

אמר להם: "לא אומר שום דבר לכם, עד שתתנו בידי כתב-ידכם וחתימתכם, כאשר שאלתי מאתכם!"

סוף דבר, שנתרצו, ולא יצאו מלפניו, עד שכתבו וחתמו כולם חתימותיהם, שהם מקבלים ברצון נפשם כל מה שיגזור עליהם. ותיכף הושיבוהו על כסא המלוכה ועיטרוהו בכתר מלכית ועשו אותו יום שמחה גדולה.

ויהי ממחרת וישלח ויקרא לכל גדולי העיר שיבואו לפניו ויאמר להם: "שאלה אחת קטנה אני שואל מכם, שהמגדל הסגור שיש לו שבעה פתחים תפתחו אותו לי, שאני רוצה לידע ולראות מה בתוכו!"

השיבוהו כולם פה אחד ויאמרו לו: "אדוננו המלך, זוהי שאלה קשה עד מאה יען מימים ושנים קדמונים כמה מלכים מלכו בעיר הזאת, ושום אחד מהם לא מלאו לבו לפתחו, ואדרבא, כל מלך, שהיה מולך מחדש, היה מוסיף ממנו עוד מנעול ומסגרת על הראשונים, כדי שיהיה סגור ומסוגר ביתר שאת ויתר עז. ועתה כבודך רוצה לפרוץ גדר, אשר גבלו ראשונים כל המלכים אשר מלכו מימות עולם; ולפי קוצר דעתנו, שאינו טוב לך, וחס ושלום תגרום רעה לעצמן, אם תרצה להעמיס ולפתחו."

השיב להם המלך: "לא תאריכו בדבריכם, שצריך שתפתחו לי זה המגדל, כדי ליכנס לתוכו ולראות מה יש בו; ואם לאו, דמכם בראשכם!"

ויהי כשמוע כל הגדולים את דבריו בכעס גדול ובחימה שפוכה, עמדו והביאו כל חרשי ברזל שבעיר ופתחו כל המסגרות והמנעולים שבכל שבעת הפתחים שבאותו מגדל. והמלך בעצמו חיזק את לבו והוא נכנס ראשון – שכילם היו חרדים ויראים מלגשת אליו – וכיון שנכנס המלך ראשון על כרחם נכנסו אחריו מאנשיו. והלך המלך וסיבב כל המגדל הנזכר, שלא הניח פינה וזוית, שלא סיבב לחקור ולראות מה יש בו. ובכלל כל המטמונים וגנזי מלכים שמצא בקרבו עוד מצא בבית אחד פנימי תיבה אחת כולה מקשה זהב. פתח אותה ומצא, והנה היא מלאה מכל מיני עשבים שבעולם, והפן בהם הפוך בהם והפוך בהם וראה והנם כולם רכים ורטובים כשעת לקיטתם מן הקרקע. ויתמה המלך תמיהה גדולה, באמרו, אין יהיה אפשר הדבר הזה, שאחר עבור זמן רב, כמו אלפיים שנים ויותר, ואלו העשבים מסוגרים בכאן, ושיהיו עדיין רטובים ולחים כמראשיתם.

ותכף יצא וישב על כסא מלכותו, והתיבה הנזכרת לקחה עמו; ושלח לקרוא את כל הגלחים והכמרים של העיר וגזר עליהם, שצריך שיחקרו להודיע לו סוד ומהות העשבים האלו, שהיו בלחלחותם אחרי היותם סגורים בתוך התיבה הזאת יותר מאלפיים שנה, ושיהיו עדיין לחים וירוקים בלחלחותם וגונם, שלא נשתנתה מראיתם; ואם לא יגידו לו, שיהרוג אותם.

ויענו ויאמרו לו: "יחי אדוננו המלך לעולם! תנה לנו זמן לחקור ולדרוש מפי סופרים ומפי ספרים קדמונים אולי נמצא כתוב בספר זכרון שורש ועניין התיבה הזאת והעשבים הנזכרים, ונגידה למלך."

אמר להם: "הנה נשאתי פניכם לדבר הזה והריני נותן לכם זמן שלושים יום לחקור ולדרוש זה הדבר. אבל תדעו, שאם ביום שלושים ואחד לא תשיבוני ותודיעוני תכלית הדבר, אני מסלק אתכם מן העולם!"

ותכף יצאו מלפניו בפחי נפש, בפחד ורעדה והלכו ונתקבצו בבית תפילתם וקיבלו עליהם צום ותענית וילבשו שקים, וכן עשו כל השלושים יום דברי הצומות וזעקתם; וחקרו ודרשו בכל ספריהם ומפי חכמיהם ויכלו בהבל ימיהם ולא מצאו להם שום רמז וידיעה מזה העניין. וכשהגיע יום השלושים תשלום הזמן, נתקבצו כל העם מקצה בבית תפילתם בצום ועצרה, ונתבטלו כולם ממלאכתם לערוך שוועתם, ושום אחד לא הלך לביתו.

והנה בעיר רומי היה זקן אחד בן מאה וחמישים שנה, ובכל יום היה הולך ומתקרב למוות, לקברות יובל. והיו לו שבעה בנים גדולים, שהיו מגדולי העיר; והיה מנהגם של הבנים, שבכל בוקר קודם שילכו כל אחד לעסקיו, היה צריך שילכו כולם להקביל פני אביהם הזקן, לשאול בשלומו ולנשק ידיו ולקבל ברכתו ולשאול לו מה צריך לו לעשות כל רצונו, ואחר כן היו הולכים כל אחד לדרכו. באותו היום האחרון, יום השלושים הנזכר, בהיות שנתעכבו כולם בבית תפילתם מן הבוקר ועד הערב, כנזכר, לא בא שום אחד מבניו להקביל פניו כמנהגם. ויהי בערב, כשחזרו לביתם ברוב יגונם, הלכו אצל אביהם.

ענה אביהם הזקן ויאמר להם: "בני, מה נשתנה היום הזה מכל הימים? שלא באתם אצלי אפילו אחד מכם לראות פני כמנהגכם הטוב."

השיבוהו ויאמרו לו: "אדוננו אבינו! מה נאמר לאדוננו? מה נדבר ומה נצטדק? תדע לך, שהייני טרודים באבלנו ובצרתנו וברוע מזלנו, ועתה ניפטר ממך ונניח לך לשלום, יען כי למחר כולנו מתים. ואין אנו מצטערים על נפשנו, אלא גודל צערנו עליך איש זקן, בא בימים, איך נניח אותך לעת זקנתך, שאין מי שישרת אותן ויעשה לך כל צרכך."

וכשמוע הזקן את דבריהם, הבין העניין מעלה מטה מבין ריסי עיניהם. ויען הזקן אביהם: "בחייכם, בני, תספרו לי כל העניין."

ויספרו לו כל העניין ואת הגזירה אשר גזר המלך להמיתם.

והשיב להם הזקן: "אם זאת היא הצרה שלכם, אל תחושו לעניינכם ואל תיראו ואל תערצו כלל ועיקר, יען אני יודע סוד העניין הזה על מתכונתו; ולמחר בבוקר תוליכוני לפני המלך, ואני אודיעהו כל סוד הדבר."

והיה כשמוע בניו את דבר אביהם הזקן, התנפלו לפני רגליו וינשקו ידיו ויאמרו לו: "תחי נפשך, כאשר החייתנו!"

וילכו לישון בהשקט ובטחה.

ויהי בבוקר, הבוקר אור, ויעשו כאשר אמר להם אביהם, ויקחוהו וירכיבוהו על כתפיהם והוליכוהו לפני המלך. ויכרעו וישתחוו לו ויאמרו לו: "אדוננו המלך, היום תשלום הזמן אשר קצבת לנו! והנה באנו להודיעך סוד זה העניין וסוד העשבים הנזכרים ותכליתם."

ויען הזקן ויאמר למלך: אדוני המלך! הט אזנך לי ושמע אמרתי, שאני הוא היודע תכלית כל זה העניין במשלם. ידיע להווי לך, מלכא [ידוע יהיה לך, המלך], שזאת התיבה של זהב הצניעה וגנזה בזה המגדל המלך פלוני, והוא היה דור רביעי לאליפז בן עשו, ונתן בתוכה ששים ריבוא מיני עשבים, כנגד ששים ריבוא נפשות ישראל; ועשה בהם סגולה וכישוף אחד, שכל זמן שאלו העשבים יעמדו בירקותם ולחותם, הוא סימן שישראל גם כן יהיו קיימים בעולם; ואם יתייבשו, הוא סימן ששונאי ישראל [לשון סגי-נהור: זאת אומרת – ישראל]" יתבטלו מן העולם. אבל אני מגלה לן סוד אחר: שאם יהיה אופן, שהיהודים יאמרו ההגדה ויעשו כל סדר ליל פסח על התיבה הזאת, יהיה נברא מאלו העשבים אדם אחד וימלוך על העולם כולו; והוא יבטל ישראל מן העולם ומלן המשיח שלהם. וכל זמן שלא יקראו על התיבה הנזכרת את ההגדה ויעשו עליה סדר ליל פסח, ישראל יהיו מתחזקים בעולם ומבטלים מלכות אדום.

ויהי כשמוע המלך את דברי הזקן, נכנסו דבריו באזניו. ותכף ציווה להביא האמנים הצורפים היודעים לעשות תיבות מלאכת זהב וכסף. והראה להם אותה תיבה של זהב הנמצאת באותו פלטין מלאה עשבים לחים; וגזר עליהם, שצריך שיעשו לו תיבה אחרת של זהב כדמותה כצלמה ממש, הן בגדלה ובקומתה וריבועה, הן ביפי מלאכתה לא פחות ולא יותר כלל אפילו כחוט השערה. כן עשו ויביאו למלך. והמלך לקח התיבה החדשה ומילא אותה כל מיני אבנים טובות ומרגליות והון עתק. ותכף שלח אחר אחד ממשרתיו ואמר לו: "אני רוצה ממך, שבזאת השעה תלך ותקרא לי רב העיר, שהוא חכם היהודים, שיבוא אצלי תכף."

‏וירץ העבד ויקרא לרב היהודים. ותכף בא אצלו, וקיבלו המלך בכבוד ויקרא: "הוציאו כל איש מעלי!" ויישארו שניהם יחדיו, המלך והחכם. ויאמר לו המלך: "כבר אתה יודע שאני מלכתי מחדש, ואני רואה בכל בני מלכותי הערלים, בני-בריתי, שהם רמאים, בנים לא אמון בם, ולא יש לי בהם אמונה, וחוששני שמא אחר עבור איזה זמן ימרדו בי ויקחו ממני מלכותי וגם רכושי, ועל זה חישבתי דרכי לגלות זה הסוד לך ויהיה סוד כמוס ביני ובינך. והנה מילאתי זאת התיבה מה שמצאה ידי מרכושי מאבנים טובות ומרגליות וכיוצא; ואני מבקש ממך, שתיקח אותה לביתך ותהיה כמוסה וגנוזה ברשותך, כדי שתימצא, לי לעת מצוא, כי לא אדע, מה ילד יום."

ותכף פתח התיבה לפני החכם ויראהו, שהיתה מלאה הון רב. ואמר לו: "אני מזהירך, שזאת התיבה תהיה תמיד לפניך ולא תזיז אותה מלפניך ועליה תעשה כל צרכך, והיא תהיה שולחנך לקרות עליה ולאכול ולשתות עליה וגם לישון עליה, שהיא תהיה מיטתך, למען תהיינה תמיד עיניך בה, פן ואולי ירמו אותך בהעלימך עיניך ממנה ויגנבוה ממך; ועיניך הרואות, שכל רכושי והוני נתון בתוכה, ותהיה פקדון בידך עד עת וזמן ש‏אצטרך לה ואני אשאל אותה מכבודך."

ויאמר לו החכם: "כן אעשה, כאשר אדוני מצווה."

והמלך רימה אותו והחליף לו התיבה; ובמקום שיתן לו התיבה, שהראה לו מלאה אבנים טובות ומרגליות, נתן לו התיבה המלאה עשבים. והחכם בתומו הולך, בהיותה דומה לראשונה ממש, לא הבחין ולקחה על ידי משרת אחד והוליכה לביתו והניחה במקום מושבו, והיה משתמש עליה כל צרכו לקרות עליה ולאכול ולשתות וכיוצא. ואפילו ליל פסח לא רצה לסדר השולחן והסדר כי אם על אותה התיבה.

ו‏בשעה שחזר הרב מערבית ליל פסח לביתו והתחיל לומר קידוש ואמר: "אלה מועדי יי מקראי קודש!" שמע הרב קול אחד צועק בביתו ואומר: "ברוך דיין האמת, חמץ בבית!" ושתק הרב ונשאר משתומם על הדבר הרע הזה ששמע וחשב בדעתו, אולי מקרה הוא. וחזר ולקח הכוס בידו והתחיל לומר קידוש, וחזר ויצא הקול הגדול ואמר: "ברוך דיין האמת, חמץ בבית!" ואפילו הכי, הרב לא חש לו וגמר הקידוש ושתה כוסו בהסבה. וכיון שתחיל לעשות הסדר, יצא קול אחר צועק בקולי קולות: "ברוך דיין ¬האמת, חמץ בבית!" באותה שעה קמו וזעו ונעו כולמו כל בני ביתו של הרב ואמרו לו: "עד מתי אתה שותק על הדבר הזה?" וקם הרב בעצמו לחפש ולבדוק בכל המקומות, אולי ימצא בהם חמץ, ולא מצא שום דבר.

באותה שעה אמר להשמש, שילך תכף ויקרא לו כל יהודי הקהל החשובים והחכמים והרבנים, שיבואו אצלו. וכן היה, שהלך וקראם, ונתוועדו כולם ובאו אצלו. ואמר להם הרב: "‏תכבדוני בזה הלילה ותעשו סדר ההגדה עמי זה הלילה."

השיבוהו כולם ואמרו לו: "הננו מוכנים לעשות רצונך, וגם אנחנו רצוננו ושמחתנו בזה. ותכף ישבו לפניו והתחילו לעשות עמו סדר ההגדה. הם התחילו הסדר, והנה הקול יוצא ומכריז ואומר: "‏ברוך דיין האמת, חמץ בבית!"

אמר להם הרב: "שמעתם דבר?"

ענו ואמרו כולם: "שמענו ותמהנו עד מאד."

ותכף לא נתעצלו וקמו כולם כל אחד ונרו בידו והלכו לתור ולחפש בכל הבית ממקום למקום לראות שמא יימצא איזה חמץ בבית; ולא מצאו שום דבר. ומעולם לא עלה בדעתם, שבאותה תיבה, שנתן לו המלך, יש חמץ בתוכה, יען יודעים הם, שהיא מלאה הון רב ואבנים טובות ומרגליות.

ענה הרב ואמר להם: "לבי אומר לי, שמא בתוך התיבה הזאת שאנו אוכלים עליה יש בה איזה איסור חמץ."

ותכף הוציאו כל כלי השולחן וכלי האכילה מעליה ופתחו אותה.

הם פתחו אותה, ויצא העגל הזה, שמצאו בתוכה ברייה אחת שנבראת מאותם העשבים שהיו בתיבה. וכל העומדים שם נתייראו מאד מאותה ברייה, ומרוב היראה שנתייראו ופחדו ממנה, כל אחד ואחד לקח סכין מעל השולחן והיו מכים בה בכל כוחם, כדי להמיתה, ולא היו עושים בה שום פועל ושום רושם כלל. ונשארו כל אותם החכמים והרבנים, שהיו שם, מבוהלים ומצטערים ואומרים זה לזה: "מה זאת עשה אלהים לנו להביא עלינו הצרה הגדולה הזאת בלילה הקדוש הזה?" ולא ידעו מה לעשות לבטל הקליפה הזאת.

באותה שעה ענה הרב ואמר להם: "לפי דעתי לא נוכל להרגה ולעקרה מן העולם, כי אם בפינו ובלשוננו בתפילה לאלהינו, ובלבד שתתחזקו ותהיו לאנשים. ותכף, התחילו לומר סליחות ותחנונים, בבכיה ובדמעות שליש. והקדוש ברוך הוא שמע צעקתם, ויצאה בת קול מן השמים – והיו שומעים הרב וכל העומדים שם – אומרת: "יצייר הרב בידו על מצח הברייה השם הקדוש כך וכך, היוצא מפסוק פלוני; ויצייר בידו גם על לבה שם פלוני היוצא מפסוק פלוני; ויצייר על רגליה שם פלוני היוצא מפסוק פלוני, וכן על זה הדרך, ותמות הברייה הזאת." וכן היה, שקם הרב וכיוון באותם השמית, וכשהתחיל לצייר בידו השם על מצחה, התחילה איתה ברייה להמק בשרה מעט מעט, שעד שרשם וצייר עליה כל השמות, שגילו לו מן השמים. נמק ונימוח כל גופה והיתה למים ונעקרה מן העולם. וישמחו כל החכמים שהיו שם שמחה רבה, שנתבטלה הקליפה מן העולם. ויאמר להם הרב: "היום הזה יום בשורה, זה היום עשה יי נגילה ונשמחה בו! ועתה שובו לכם לאהליכם, איש על מקומו יבוא בשלום, וגילו ושמחו כל אחד עם אשתו ובני ביתו, וכן היה, שהלכו כולם כל אחד לביתו ועשו הסדר בשמחה רבה והיו נעורים כל בני העיר כל אותו הלילה, שמרוב השמחה לא באה להם שינה, והיו משוררים שירות ותשבחות ליי עד אור הבוקר.

ויהי בבוקר, הבוקר אור, והאנשים שולחו מאת המלך לקרוא להרב שילך אצלו, יען אותו הלילה לא נתן המלך שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה בתוחלת ממושכה: מתי יהיה אור בוקר? כדי לידע, מאי הוה עלה של אותה התיבה ומה נעשה בה? והרב תכף נזדרז והלך אצלו. ותכף לכניסתו אמר לו המלך: "אני שואל ממך שתחזיר לי הפיקדון שהפקדתי אצלך."

ובאותה שעה הלך הרב עם אחד מעבדי המלך ונתן לו התיבה על כתפו והביאה לפני המלך. ותכף רץ המלך ופתח אותה התיבה ומצא כל אותם העשבים יבשים ונשתנו מראיהם ממה שהיו. ויען שהוא היה יודע, שהיו לחים וירוקים, ולכן נשאר המלך מבוהל. ושאל המלך להרב ויאמר לו: "זאת התיבה נפתחה אצלך או לא? יען אני רואה סימן, שודאי נפתחה, ובכן צריך שתאמר לי האמת, יען לפי ידיעתי שאני יודע, שאלו העשבים מזמן רב שהם בתיבה הזאת היו לחים וירוקים כשעת לקיטתם; וגם בשעה שמסרתי אותה בידיך, הפכתי אותם בידי והיו לחים ורטובים ביותר."

ומרוב יראתו שנתיירא הרב מהמלך, כיחש לו ואמר לו: "כמו שנתת אותה בידי, היתה משומרת בידי בנאמנות, ושום אחד לא נגע בה."

וכראות המלך, שנשתנו פניו ומיראתו אמר כך, נשבע לו המלך בנאמנותו, שיהיה לבו נכון ובטוח ולא יירא ולא יפחד כלל, כי אם יאמר לו ויגיד לו האמת, מה היה? ואזי התחיל הרב וסיפר למלך כל העניין שאירע לו. ויאמר לו: "אדוני המלך, תדע שאתמול בלילה שהיה ליל פסח, כשהתחלתי לומר על התיבה הזאת הסדר, יצא קול אחד צועק ואומר בזה הלשון: '‏ברוך דיין האמת, חמץ בבית!' ונשארתי משתומם כרגע להבחין, מהיכן יצא זה הקול? ‏ואחר כך חזרתי, להשלים סדרי ואמרתי, אולי מקרה ודמיון הוא, וכשחזרתי לסדרי, חזר פעם אחרת הקול כבראשונה, וכל בני ביתי שמעו וחלו מפניו וקמו עלי לאמור: 'עד מתי תחריש בזה?' וקמתי וחיפשתי [בכל הבית ולא מצאתי מאומה]."

באופן [זה] סיפר לו כל המעשה במשלם עד סופו.

וכשמוע המלך את דבריו, נבהל ונשאר משתומם מהמעשה הבורא הזה. ויאמר המלך להרב: "עתה ידעתי, שאלהיכם תמיד עמכם ומשגיח בכם, ובכל צרה הבאה עליכם הוא מצטער בצערכם ומושיע אתכם מכל צרתכם ומבטל עצת אויביכם. ואם כן, איפוא עד מתי אהיה אני נרדם בשיבושי אומתי ולא אקיצה משנת איוולתי, להוציא לאור נשמתי ולאלהי האמת תהיה עבודתי! ובכן אודיעך, שבעת הזאת כבר גמרתי בדעתי להניח דתי ועבודתי, ולהתגייר ולהיות יהודי כמותכם!"

ותכף בה שעתא שלח לקרוא לכל המוניו, יועציו, שריו וסגניו, וסיפר להם כל המעשה של התיבה ואמר להם בפירוש: "כשאני לעצמי את נפשי הצלתי, וכבר גמרתי בדעתי להיות יהודי, יען הכרתי טעותי ושיבוש עבודתי. ובכן הנני אומר לכם, שתתנו דעתכם על מדינתכם ומלכותכם ובחרו לכם הטוב בעיניכם שימלוך עליכם!"

וכן היה, שהמלך נתגייר וחזר לדת תורתנו הקדושה, וניצלו ישראל מהגזירה הקשה.

ברוך פודה ומציל רם ונישא, כן יעשה עמנו לטובה אות, וכימי צאתנו ממצרים יעשה עמנו נפלאות! ויקבץ נדחי ישראל, ובא לציון גואל! כן יהי רצון!

מקורות

(ב, קכח-קלד). סיפורי מעשיות חדשים טז, 16-11; עושה פלא ב, 60-56; מוראים גדולים, 8-4. ב"י ח, 210-200, 305 (= סי' 282). – צפונות, רעה-רעו.

מלות מפתח

רומא, מגדל, מלך, מנעול, אוצר, תיבה, עשבים, שבעה בנים, גזירה, אליפז בן עשיו, כישוף, הגדה, פסח, חמץ, עגל, סכין, קליפה, בת קול, שם המפורש, גיור

לסיפור הבא

לסיפור הקודם