ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 205


שם הסיפור

עלילת הדם בקושטנדינה

טקסט

ויהי בשנת אתתקמ"ב בראש חודש ניסן באיסטנבול, ויהיו בעיר עמים רבים וביניהם גם הנוצרים, אשר נתנו לשולטן עותמאן את מעשר בניהם. ובהינתן אותם הביאום במסורת דת הגויים, וישימם השולטן למשרתים ולאנשי צבא וליוגבים. וישנאו את ישראל בעבור משיחם, והאיבה בלבבם.

ויהי בשנה ההיא, ויבואו שני אנשים מן הפושעים ההם, ויאמר האחד אל רעהו: "הנה היהודים יחוגו עתה את חג המצות וינוחו ויעלוזו. הבה נעכרם נא!"

ויאמר לו רעהו: "מה נעשה להם?"

ויען לו: "הנה אתי בני יחידי אשר אהבתי. לכה נא ונהרגהו ונשליכהו אל שוק היהודים אל תוך הרחוב. ומחר נלכה יחדיו, והמלך ניצב לדין, והלכנו אנחנו לפניו לדרוש משפט! והמלך אחרי זאת יהרוג בהם את אשר ירצה."

ואלהים יתהלל לא חשב ככה. ויהי בליל ערב חג הפסח, ויקחו את הילד אל אחד המקומות וישחטוהו. ויאבו להשליכהו אל תוך רחוב חג-אל-יהוּד, והנה שער הרחוב סגור ולא יכלו להביאו שמה.

ולפני הדבר הזה אמר אחד הפרתמים לחכמי תורת יהודה: "איך תאמרו אתם: '‏לא ינום ולא יישן שומר ישראל'! [תהלים קכא, ד] ומי איפוא השומר ליתר העמים? האם אין שומר כי אם לכם?"

ויאמרו לו: "אדוננו, הלא אנחנו העם החלש, ואם אין האלהים שומר לנו, מי ישמרנו בין שבעים אומות ככבש בין שבעים זאבים?"

ויקר המקרה הזה בליל ששי ערב פסח, והאלהים נסך רוח עוועים בקרב משנה המלך, ותידד שנתו כל הלילה. וביתו נוכח שער רחוב היהודים. ויהי כבוא שני הנוצרים להשליך את הילד

ההרוג, ומשנה המלך רואה, ויישארו נבוכים. וישליכו את הילד בקרב הרחוב וילכו. והמשנה ראה אותם בנשף לאור הירח ויכירם.

ויהי בבוקר וילך לפני המלך ויאמר לו: "אדוני, אגידה נא את אשר קרני אמש, ולולא ראו עיני לא האמנתי."

ויען לו: "‏הגידה!"

ויודיע לו משנה המלך את הדבר. ויחפוץ המלך לדעת, אם אמת נכון הדבר.

ויאמר לו: "אדוני המלך, קרא נא עצרה בבוקר, ובא המשפט לפניך."

הבוקר אור, ויקרא המלך עצרה גדולה. ויבואו שני הנוצרים ויצעקו חמס ויאמרו: "הושיעה, המלך! תהי נא נקמתך ביהודים נקמת דם, למען יי!"

ויאמר להם: "מה היה לכם?"

ויאמרו: "נער היה אתנו ויבוא אתמול אל רחוב היהודים על אודות דבר פלוני, ויקומו היהודים וישחטוהו, ויאבו ללוש בדמו את לחם החג, כי לא יאכלו לחם בחג הזה רק בדם מושלמי. ומבלעדי זאת לא הותר להם הלחם."

ויען ויאמר להם: "בן מי היה העלם?"

ויען האחד ויאמר: "בני היה, ועתה נקום נא המלך את נקמתו."

ויאמר המלך לאחד הפרתמים: "קחהו אליך."

ויאמר המלך אל השני: "‏הודיעני האמת ואשימך כאחד הפרתמים, והנה אכרות בריתי אתך."

ויאמר אליו: "אדוני, אנוכי ישבתי אתמול בגן, והנה זה בא וידבר אלי לאמור: 'הראית את היהודים האלה, לכה נא ונתנכלה להם, למען יהרגם המלך'. ואותי הלא ידעת, אדוני המלך, כי אין לי ולד ולא אשה, והבן הזה היה לאיש הזה אשר אהבו."

ויאמר לו: "דיך, טוב הדבר."

ויקרא המלך את אבי הילד ויוצא את הראשון החוצה ויאמר לו: "הלא רעך אומר, כי אתה הרגת את הילד!"

ויאמר: "לא, אדוני, כי אם הם היהודים, כי אבו ללוש את דמו את לחם החג."

ויקרא המלך את השני ויאמר לו: "‏מה תאמר? הלא אתה הרגת את הילד."

ויאמר לו: "חלילה לי, לא אנוכי כי אם הוא המוציא את הילד להרגהו, ויבוא נא ציר אמוניך אתנו ואראהו באיזה מקום הרג אותו."

וילך אתם ציר המלך וירא ויגד למלך. והמלך ציוה כרגע להמיתם – הם ובני ביתם וכל אשר להם ולבוז את רכושם ואת קניינם.

ואחרי כן קרא המלך ליהודים ויאמר להם: "אתם לא ידעתם את אשר קרה אתכם. מה טוב מאמר דוד עליו השלום: 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל!' והוא שומר נאמן לכם."

ויצו המלך ויכתוב ויחתום להם, אשר אם יפגשו איש נוצרי בא אל רחובם, יהרגוהו ולא יידרש דמו מידם.

מקורות

(ב, קיב-קיג). דברי ימי ישראל בתוגרמא ג, ציון ח, 289-288; הרבעון הצרפתי-היהודי יז, 38-33. – ב"י ה, 218-216, 306.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם