ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 189


שם הסיפור

על שלא ענה אמן

טקסט

במדינות אספניא היו מקדם קהילות קדושות קודם גזירות תתנ"ו. והיתה שם עיר גדולה לאלהים, עיר ואם בישראל, והיה שם מלך אחד והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים. והיה שם אב בית דין חסיד ועניו גדול ועשיר גדול והיה נושא חן בעיני המלך. ובכל פעם שהיה בדעתו לגרש היהודים היה החסיד הזה מפר עצתו ומבטל רעתו.

ויהי היום, ויכעס המלך על היהודים וציוה לגרש אותם. ובאו כל בני הקהל להחסיד הלזה, שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם כפעם. והצליח מעשה השטן בעוונותינו הרבים, ובאו לעת מנחת הערב להחסיד. והשיב להם החסיד הזה, שילך עמהם, רק שיתפלל תחילה תפילת מנחה, כי ראשית חכמה יראת יי.

ויפצרו בו ויאמרו לו: "זו גם כן מצוה רבה להציל כלל ישראל, ועתה עת רצון לפני המלך, ואחר כך תתפלל."

ויעש החסיד כן והלך עמהם לחצר המלך. ויהי כאשר ראה אותו המלך, נשא חן בעיניו וירץ לקראתו ויחבק לו וישק את החסיד הזה. וישפוט החסיד בדעתו, שבודאי יבטל המלך הגירוש, והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך. ובתוך כך בא כומר אחד ממדינות המלך ממרחקים לפני המלך, ויפול על ‏רגליו של המלך, ויברך את המלך ברכה ארוכה חשובה בלשון לעז [בנוסח אחר: בלשון לטינית].

וכשראה החסיד, שיעבור זמן המנחה, הלך לקרן זווית אחת להתפלל מנחה. ודעת החסיד היתה שיש לו שהות להתפלל, קודם שיפסוק הכומר הזה מלברך את המלך. ובתוך תפילת החסיד קם הכומר ההוא על רגליו וציוה לכל בני הבית העומדים שם לענות אמן על הברכה, בעבור שתקיים ברכתו. ויענו כולם יחדיו: "אמן."

והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק בתוך התפילה. ושאל הכומר, אם ענו כל בני הבית אמן.

והשיבו: "כן."

ושאל אם ענה היהודי אמן.

והשיבו: "לא, בעבור שמתפלל שם."

ויהי כאשר שמע הכומר, שלא ענה היהודי אמן, תלש את שערות ראשו ויצעק צעקה גדולה ומרה ויאמר: "אוי על המעשה הרע הזה, שבעבור היהודי הזה לא תתקיים הברכה, שלא ענה אמן על ברכתי!"

ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר, ויקצוף המלך מאד ונהפך לו לאכזר. ויצו את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים. ויעשו כן והמיתו אותו ביסורים קשים, וינתחוהו וישימו את הנתחים בתוך שמלה וישאום לביתו. ואחר זאת גירש המלך את כל היהודים.

והיה שם חסיד אחד, חברו של החסיד שנהרג, והוא היה יודע חסידותו של אותו חסיד. ויהי כמתרעם על מידותיו של הקדוש ברוך הוא כביכול, וישפוט אותו החסיד בדעתו, שבודאי עבר החסיד הנהרג איזו עבירה בצנעא, כי מי חשיד הקדוש ברוך הוא דעבד דינא בלא דינא?! [כלום חשוד הקב"ה שיעשה דין בלא דין? (ברכות ה, ב)] והיה אותו החסיד מתענה ובוכה

ומתפלל, שיודיעו לו מן השמים, על איזה חטא נהרג החסיד הזה במיתה משונה? ויתבודד החסיד בחדר אחד יושב ומשתומם על החסיד הנהרג.

ובא החסיד הנהרג אליו בעצם היום בחדר אשר הוא יושב לבדו ומשתומם. ויחרד החסיד חרדה גדולה.

ויאמר לו החסיד הנהרג: "אל תירא ואל תחת."

אמר אליו החסיד: "יודע אני, שחסיד גדול היית, רק אמור לי: על מה עשה יי לך ככה, ומה חרי האף הגדול הזה?"

והשיב החסיד הנהרג: "אני אומר לך באמת, מימי לא עשיתי שום עבירה, רק הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ורוב העולם אינם נזהרים בעוונותינו הרבים בזה החטא. שפעם אחת בירך בני הקטן ברכת המוציא לחם מן הארץ, ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה. והאריך לי הקדוש ברוך הוא אפו עד המעשה שנעשה לי בעמדי לפני מלך בשר ודם, שלא עניתי אמן על ברכת המלך, ויחר למלך מאד. באותה שעה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה, חברי, תספר באזני בנך ובן בנך ולכל באי עולם את המעשה הזה והזהירם על עניית אמן."

ופרח לו האיש החסיד.

מקורות

(ב, צ-צב). מעשים טובים י, 12-11; עושה פלא ג, 19-17. ב"י ה, 155-153, 304 (= סי' 229).

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם