ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 144


שם הסיפור

בני משה

טקסט

אמרו רבותינו:

בשעה שגלו ישראל לבבל ובאו להם לנהר פרת – כמא דאַת אמר: 'על נהרות בבל שם ישבנו, גם בכינו' [תהלים קלז, א], אמרו אומות העולם ללויים: "עמדו לפני עבודה זרה ואמרו שירה כדרך

שהייתם משוררים בבית-המקדש."

אמרו להם הלויים: "שוטים שבעולם! אלמלי אמרנו שירה על כל נס ונס, שעשה לנו הקדוש ברוך הוא, לא גלינו מארצנו, אלא הוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו – ונאמר שירה לפני עבודה זרה?"

מיד עמדו עליהם והרגו מהם תלי תלים. ואף על פי שהרגו מהם הרבה, גדולה היתה השמחה, שלא עבדו עבודה זרה. לכך נאמר: 'ותוללינו שמחה! [תהלים קלז, ג].

מה עשו הלויים שנשארו? קיצצו אצבעותיהם, כדי שלא יקישו בכינורות, וכשהיו אומרים: "שוררו." היו מראים אצבעותיהם מקוצצות ואומרים להם: 'איך נשיר את שיר יי על אדמת נכר' [תהלים קלז, ד] ואצבעותינו מקוצצות?"

כיון שבא הלילה, ירד הענן וכיסה עליהם ועל נשיהם ובנותיהם ובניהם, והאיר להם הקדוש ברוך הוא בעמוד אש והוליכם כל הלילה עד אור הבוקר והניחם על שפת הים. כיון שזרח השמש, נסתלקו הענן ועמוד האש והמשיך הקדוש ברוך הוא לפניהם נחל אחד, שמו סמבטיון, וסגר בפניהם, כדי שלא יוכל אדם לעבור אליהם. והים סובב עליהם מהלך שלושה חדשים על שלושה חדשים מרובע ומהצד האחר לא היה סובב כל הרוח והמשיך הקדוש ברזך הוא אותו נהר וסגר בפניהם. ותחום אותו נהר מאתיים אמה. והנהר היה מלא חול ואבנים ומושך חול ואבנים ועושה רעש גדול בלילה מהלך חצי יום ומושך החול והאבנים כל ששת ימי המעשה ובשבת ינוח. ומיד תעלה אש מערב שבת עד מוצאי שבת מצד הנחל והאש לוהטת. ולא יוכל אדם להגיע אל הנחל כמהלך מיל ומלהטת האש כל מה שיצמח סביב הנהר עד שמיטאטאת הארץ.

ואותם לויים בני משה הם והיו עומדים לפנים מן הנחל, ואין ביניהם בהמה טמאה ולא חיה טמאה ולא שום רמש האדמה. ועמהם צאן ובקר. ויש אצלם עוד ששה מעיינות, ויתקבצו כולם

לאגם אחד וישקו מהם ארצם. ובאותו אגם ישרצו כל מיני דגים, ועל המעיינות ועל האגם יפרחו כל מיני עופות טהורים ועמהם כל מיני פירות. והם זורעים וקוצרים וזורעים אחד וקוצרים מאה. והם היו בעלי אמונה, בעלי תורה, בעלי משנה ואגדה. והם היו חכמים, חסידים וקדושים ואין נשבעים לשקר. וחייהם מאה ועשרים שנה, ולא ימות להם בן בחיי אביהם, ורואים שלושה וארבעה דורות. והם בעצמם בונים בתים וחורשים וזורעים, לפי שאין להם עבדים ושפחות, ואין סוגרים בתיהם בלילה. ונער קטן הולך עם בהמתו מהלך כמה ימים ואין מתיירא לא מן הלסטים ולא מחיה רעה ולא מן רמש האדמה ולא מן השדים ולא מכל דבר רע, מפני שהם קדושים. ועדיין הם עומדים בקדושתו של משה רבנו עליו השלום, לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא כל זאת ובחר בהם. ואינם רואים שום אדם ולא שום אדם רואה אותם, אלא ארבעה שבטים בלבד: דן ונפתלי, גד ואשר, שהם יושבים מעבר לנהרי כוש.

ועוד שבט מבני משה רבנו עליו השלום, הצדיק עבד יי, ונקרא שמו שבט ינוס, שנס מעבודה זרה ודבק ביראת השם, והם חונים אצל הנחל ששמו סמבטיון. והנחל סובבם מהלך שלושה חדשים על שלושה חדשים. ושוכנים בבתים מפוארים ובבניינים הדורים ובמגדלים, שיכינו לעצמם בזמן שמחתם על פילים. ואין עמהם דבר טמא ולא עוף טמא ולא חיה טמאה ולא בהמה טמאה ולא זבוב ולא פרעושים ולא כינים, ולא שועלים ולא עקרבים ולא נחשים ולא כלבים – זולתי צאן ובקר ועופות. וצאנם תלדנה שתי פעמים בשנה, וגם יזרעו שתי פעמים בשנה וזורעים וקוצרים. ולהם גנות ופרדסים וזיתים ורימונים ותאנים וכל מיני קטניות ואבטיחים וקישואים ובצלים ושומים ושעורים וחיטים, ומכל אחד יוצא מאה. וכולם טהורים בעלי-טבילה, ואינם נשבעים כלל. ומי שמזכיר השם לבטלה יצעקו עליו ויאמרו, כי בעוון שבועה בניכם ימותו קטנים. והם מאריכים ימים. וכולם לויים ואין להם לא כהן ולא ישראל.

מקורות

(ב, ג-ד). אלדד הדני, 43-42; שם, 27 ‏(קיצור). גינצברג ד, 318-316; ו, 409-407. – ב"י ה, 28-25‏, 272 ‏, 296, 309. – צפונות, קכג ("ראשי המטות"), רלד ("בני משה ואהרן").

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם