ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 127


שם הסיפור

הורדוס ומרים

טקסט

וישב הורדוס ירושלים [מביקורו אצל אבגוסטוס הקיסר] ‏וימצא את כל ביתו בבהלה, כי יוסף חותנו ושומי איש צוֹרי אשר פקד המלך אותם לשמור את מרימי אשתו, גילו את מסתורי המלך אשר ציוה להם להרוג את מרימי אשתו, כי ישמעו אשר יקרהו אסון, בעבור שלא יקחנה איש אחר מיתתו [הורדוס הפקיד את אשתו בידי יוסף ובסתר ציוה עליו להמית את מרים במקרה שיוציא עליו הקיסר משפט מוות, ויוסף גילה את הסוד למרים, כדי להראותה את אהבת בעלה שלא רצה כי אפילו המוות יפריד בינו ובינה].

ויהי כשמוע האשה, ותתעצב מאד, וכדבר אליה המלך תמיד את כל היקר והגדולה אשר לו, לא שמחה האשה ולא השיבה פניה ולא האזינה אל דבריו, רק קיללה אותו ואת משפחתו.

וירא הורדוס את שנאת אשתו ויצר לו מאד על ככה, כי אהב אותה המלך מאד.

ויהי היום ותעש מרימי מריבה עם שלומית אחות המלך אשת יוסף, ותחרפה המלכה מאד ותחרף את משפחתה.

ותלשינה שלומית אל המלך ותאמר שלומית: "בהיות המלך עם אבגוסטוס, שכב יוסף בעלי עם מרימי המלכה."

ולא האמין המלך, כי ידע את אשתו צנועה מתמול שלשום, אבל בגלל השנאה אשר שנאה אותו אשתו, שם המלך את הדברים האלה אל לבו. ויקרא את אשתו ויאמר לה: "אמרי לי, מה השנאה הזאת אשר תשנאי אותי חינם, ולא אהבתיני כתמול שלשום? כי אני אוהב אותך מכל הנשים והנני נשבע לך, כי מיום אשר באתי אליך לא באה אלי תאוה אחרת זולתי אהבתך ותאותך."

ותאמר מרימי: "אם אהבתני כאשר אמרת, לא היית לי אויב. מי שמע כזאת, להיות אדם אוהב והורג אוהבו? למה ציוית את יוסף להרוג אותי ביום אשר הלכת אל אבגוסטוס קיסר רומה?"

ויהי כשמוע המלך כן, ויחרד חרדה גדולה ויצעק ויאמר: "אמנם אמת הדבר אשר שמעתי. הנה האות, כי לא גילה יוסף את סודי כי אם שכב עמה!"

ויצא המלך מן הבית וישכב בבית אחר.

ותרא שלומית אחות המלך, כי האמין המלך לדבריה אשר אמרה לו על אשתו, ותקח אחד מסריסי המלך מן המשקים אותו ותתן לו שוחד כסף וזהב ותאמר לו: "קח בידך את סם המוות הזה והלכת אל המלך ואמרת לו: מרימי אשתך נתנה לי כסף וזהב ונתנה לי את המשקה ותאמר לי: לך והשקית את המלך המשקה הזה, כי משקה של אהבה הוא להשיב דעת המלך אלי."

ויעש הסריס ככל אשר ציותה עליו שלומית.

ויחרד המלך ויאמר לסריס: "ואיה המשקה?"

ויבא לפניו את המשקה. ויתנו אותו לאיש אשר היה עליו משפט מוות, וישת מן המשקה וימת מיד.

ויצו המלך ללכוד את מרימי ואת יוסף ואת שומי איש צורי.

וילכוד גם סריס אחד מסריסי מרימי ויצו ליסרהו בנגעים גדולים למען יתודה על דבר המשקה, ולא הודה כלום, אבל הודה על השנאה אשר שנאה אותו אשתו על הדבר אשר דיברו לה יוסף ושומי וגילו את סוד המלך.

ויצו המלך ויהרגו את יוסף ואת שומי איש צורי. ואת מרימי המלכה ציוה המלך לשמרה במשמר, עד אשר ישלחו לאסוף את שבעים הזקנים אשר היו בימים ההם, להעמידה במשפט ולהמיתה כמשפטם.

ותמהר שלומית ויועציה ויאמרו אל המלך: "ידוע יהיה לך, כי אם תחיה מרימי יום אחד, עתה יקשרו עליך העם, כי ייאספו משרתי המלכה מכל המקומות ולא יתנוה למות בלא בהלה ומלחמה."

ויאמר המלך: "עשו כרצונכם!"

וימשכו אותה למות אל מחוץ לעיר. ותבוא אלכסנדרה אמה ותצעק ותקרא: "צאי, צאי סוררת אשר סררת לאישך!"

ותחרף ותקלל אותה בקול בכי ונהי – ולא דיברה אלכסנדרה כי אם במרמה להיות מעט אחריה, אולי תוכל לנקום נקמתה ולמצוא עלילה להרוג את הורדוס [לפי נוסח אחר הוציאה אלכסנדרה את גידופיה לא כלפי בתה אלא כלפי שלומית על אשר הלשינה את מרים והמיתה את אישה יוסף בכזביה]. וגם נשים רבות מגדפות ומחרפות, כי חשבו באשמה אותה.

ומרימי לא ענתה דבר, כי שתקה, כי אם צועדת והולכת אל המוות בלא פחד ובלא יראה, כאשר תלך אל בית השמחה. ולא שונו פניה, ולא שינתה צעד הליכתה. ותבז המלכה את המוות, כאשר עשו כל משפחתה בני החשמונאים, ותראה לכל את יקר משפחתה ואת גדולת אבותיה, ותפשוט צוארה לחרב ותיהרג ותיאסף אל עמה.

כי היא עלתה על כל הנשים ביופי ובמראה, ובקדושה וביראת יי ניצחה כל הנשים אשר היו בימיה. רק ענוה לא היתה בה, כי קיללה תמיד את המלך בראותה אותו כי חטא, אבל ביופי – לא יוכל אדם לספר את יפיה!

ולא איחר יי את נקמתה ויך את בית המלך במכת דבר, וימותו רבים ממשרתי המלך, וגם רבים מחשמניו ושריו מתו, וכל ערי יהודה לקו בדבר בימים ההם, ויתפללו העם ויאמרו: "אלהי עולם, על נפש אחת לא ימותו נפשות רבות מעמך!"

וירפא יי את העם ותיעצר המגפה.

ויהי אחרי כן, ויינחם הורדוס על אשר הרג את מרימי אשתו, ונהפכה חמת המלך לתאוה. ויתאו המלך את מרימי אשתו ויזכור את שמה תמיד כמו היתה בחיים, ויצו למשרתיה לעשות לה בית משתה ולערוך לה כסא לצד המלך כבחיים, ויפול המלך בחלי גדול על אהבת מרימי ועל תאותה, כי לא יכול לסבול את התאוה.

מקורות

(א, רטו-ריז). יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 297-293; דברי מלכות בית שני, 75-74. ‏לפי יוסיפוס, קדמוניות טז, ז; ‏מלחמת היהודים, א, כב. ראה: בבלי, בבא בתרא ג, א; סדר עולם (סדר חכמים וקורות הימים א, 169); ס' יוחסין ה, 244-243; שלשלת הקבלה, 17; צמח דויד א, 19; סדר הדורות א, 74 – גסטר, סי' 250. מעשה-בוך, ס' 110. – ש"א, 164 (28-27), 172-171, 184 (17). – ב"י ג, 69-64, 327-326 (= סי' 48).

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם