ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 116


שם הסיפור

מעשה יהודית

טקסט

נוסח ראשון

תנו רבנן: בשמונה עשר באדר יום שעלה סליקוס הוא.

‏דתניא: כשצר על ירושלים היו ישראל בשקים ובתענית, והיתה שם אשה אחת יפה ביותר, ויהודית בת אחיטוב שמה, והיתה מתפלשת בכל יום לפני הקדוש ברוך הוא בשק ואפר. נתן הקדוש ברוך הוא בלבה לעשות נס על ידה. והלכה אצל שוערי הפתח ואמרה להם: "פתחו לי. אפשר שייעשה נס על ידי."

אמרו לה: "שמא פרשת לצד אחר?"

אמרה להם: "חס ושלום!"

פתחו לה. הלכה אצל מחנה סליקוס היא ושפחתה. אמרה להם: "דבר סתר יש לי למלך."

הלכו והגידו למלך ואמרו: "נערה יפה באה מירושלים ואמרה: 'דבר סתר לי למלך'."

אמר להם: "‏תיכנס."

נכנסה אצל המלך ונשתטחה לפניו.

אמר לה המלך: "מה טיבך?"

אמרה לו: "אדוני המלך, אני ממשפחה גדולה שבירושלים, ואחי ובית אבי מלכים וכהנים גדולים, ושמעתי עליך שהיו אומרים: כבר הגיע עת העיר הזאת ליפול בידיך. ולפיכך קדמתי למצוא חן לפניך."

כיון שראה המלך את יפיה ושמע את דבריה, נשאה חן בעיניו, ושמח על הבשורה שבישרתו וציוה לעבדיו לעשות לו סעודה גדולה. כשהם מתעסקים בכך, ציוה להוציא כל בני המלכות מעליו ונתייחד עם אותה הנערה ותבעה לדבר תקלה.

השיבה ואמרה: "אדוני המלך, כל עצמי לא באתי לכאן אלא לדבר זה, אבל בשעה זו אי אפשר, שאני בנידתי ולילה זה טבילתי. אבל אני ריצה שיצווה המלך על הכרוז: כל מי שיראה ‏אשה ושפחתה הולכות בלילה למעיין המים, אל יגע בהן. וכשתחזור אותה האשה, הרי היא ביד המלך, יעשה בה כטוב בעיניו."

עשה כן אותו רשע, ובלילה זימן כל בני המלכות ושריו ועבדיו ואכלו אותה סעודה בשמחה גדולה ונשתכרו ביין. כיון שראו בני המלכות שהרכין המלך בראשו, אמרו: נצא מלפניו, שרצונו להתייחד עם העבריה.

יצאו מאצלו. נשתייר המלך והנערה ושפחתה, נטלו את החרב וחתכו את ראשו ונטלוהו ויצאו להן. ביציאתן הרגישו בהן הגייסות, אמרו זה לזה: "איש אל יגע באלו, שמצות המלך היא."

יצאו ובאו לירושלים בחצי הלילה ואמרו להם: "פתחו לנו, שכבר נעשה נס."

אמרו לה השוערים: "לא דייך שקלקלת, אלא תרצי למסור את דמי ישראל!"

עד שנשבעה להם, ולא האמינו, עד שהראתה להם ראשו של אותו רשע, והאמינו ופתחו לה.

ואותו יום עשאוהו יום טוב. כיון שהיה יום שני, יצאו ישראל ופשטו ידיהם על אותם הגייסות והרגו בהם, עד שאיבדו אותם מן העולם. והשאר הניחו סוסיהם וממונם וברחו, ובאו בני ישראל ושבו את הכל.

נוסח שני

מעשה שבא מלך אחד על ירושלים בארבעים אלף גיבורים ויצר עליה ימים רבים. ויקוצו בבי ישראל מפניהם במצוק ובמצור והיו בצרה גדולה. והיתה בירושלים נערה מבנבות הנביאים, ובראותה כי גדל השבר ועצם הצער, ותשם נפשה בכפה ותצא עם שפחתה ותגע עד שער העיר ואמרה לשוערים: "‏פתחו שערים ואצא, אולי יעשה יי עמי ככל נפלאותיו וחסדיו ואהרוג את הכופר הזה וייושעו ישראל על ידי."

ויאמרו לה: "לא נפתח, שאנו מפחדים שמא אהבת אחד מפרשי המלך להינשא לו או שמא תעשי תחבולות על העיר ללכדה."

ותאמר להם: "‏חס ושלום! אלא אני בוטחת ברחמי שמים שיעזרני על האויב הזה."

ותישבע להם ביי אלהי ישראל.

ויפתחו השערים, ותצא עם שפחתה ותלך עד אוהל המלך ותבוא לפניו. והנערה יפה עד מאד. ובראות אותה המלך, מצאה חן בעיניו ותשא חן וחסד לפניו.

ויאמר לה המלך: "מי את, בתי? אי מזה באת? ואנה תלכי?"

ותאמר לו: "אני מבנות הנביאים ושמעתי מאבי שתכבוש את העיר ותתפוש אותה, ואבוא לבקש על נפשי ועל נפש בית אבי למלטם, כשתקח את העיר."

ויאמר לה המלך: "אנוכי אעשה כדבריך ואני רוצה לקחת אותך לי לאשה."

ותאמר לו: "אדוני המלך, הנני כאחת שפחותיך, עשה הטוב בעיניך, אבל אודיעך, אדוני המלך, שאני נידה והערב אני ראויה לטבילה. צווה את עבדיך בערב, כשיראו שתי נשים הולכות למעיין, שלא יפגעו בנו ואל ידברו עמנו מטוב ועד רע, ואלך לטבול ואשוב אליך."

ויצו המלך לעשות כן.

וישמח המלך מאד בנערה ובבשורה שבישרה למלך. ויאסוף את כל שריו ועבדיו ויעש להם משתה. וישת מן היין וישכר ויירדם. וילכו כולם איש לאהלו, ולא נשארו עם המלך זולתי הנערה והשפחה. ותיכון הנערה לבה לשמים ותקם ותשלוף את החרב ותכרות ראש המלך ותשם ראשו בידיה. ותלכנה שתיהן ותעבורנה במחנה, ואין דובר להן דבר, עד שהגיעו לשערי ירושלים.

ותקרא את השוערים ותאמר להם: "פתחו השער, כי ‏הקדוש ברוך הוא עזרני והרגתי את האויב."

ולא האמינו לדבריה.

והיה למלך שר אחד משריו, שהיה אומר למלך: "חדל לך מאומה זו, אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה, כי אלהיהם אוהבם ולא יסגירם בידיך. ראה, מה עשה לאשר היו לפניך, למלכים ושרים – מה היתה אחריתם."

והיה מרבה למלך תוכחות, עד שקצף המלך ויצו לקשרו חי ולתלותו אצל שער העיר.

ובראות הנערה, כי אינם מאמינים לדבריהן, אמרה: "אם לא תאמינו, הנה השר התלוי אצל השער יכיר את ראש המלך!"

ויאמינו לדבריה ויפתחו את השער ויראו את הראש לשר התלוי, ויכירוֹ ויאמר: "‏ברוך יי אשר הסגיר אותו בידכם והציל אתכם מידו."

ויישמע הדבר בעיר, ויתקבצו בחורי ישראל והגיבורים ויקחו חרבות בידם ויצאו עד המחנה ויהיו קוראים בקול גדול: "שמע ישראל יי אלהינו יי אחד!"

ויראו אותם אנשי המלך וילכו לאוהל המלך, ויראו, כי מת גיבורם, ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חילם וינוסו וירדפום ישראל עד אנטוכיא, וישובו בשלום, ויבוזו מהם ביזה לרוב מאד.

ויתקבצו זקני ישראל וחכמיהם ויבואו בית יי ויברכו ויהללו את יי המניח להם מאויביהם והמושיעם בעת צרתם ומקיים דברו להם: 'וזכרתי את בריתי יעקב' [ויקרא כו, מב].

הוא ברחמיו יעשה עמנו נסים ונפלאות, כאשר עשה עם אבותינו!

נוסח שלישי

כיון ששמע מלך יונים, שהרגו ישראל הגמון שלו, קיבץ כל עמו ובא לפני ירושלים במצור, ונפחדו מאד היהודים. והיתה שם אשה אלמנה, יהודית שמה, ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלים ואמרה: "הניחו אותי לצאת, שמא יעשה המקום נס על ידי."

ופתחו לה, ויצאה והלכה אצל הגייסות, ואמרו לה: "מה טיבך?"

אמרה: "רצוני לדבר אל המלך."

והלכה לפני המלך, ואמר לה: "מה תבקשי?"

ואמרה: "אדוני, בת גדולים מישראל אנוכי ואחי נביאים, ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר תיפול ירושלים בידך."

כיון ששמע, שמח שמחה גדולה.

והיה לו אדם אחד מחכמיו, שהיה רואה וחוזה במזלות והיה אומר: "רואה אני, שישראל חוזרים בתשובה ואי-אתה יכול להם, חזור למקומך!"

ונתמלא המלך חימה עליו וציוה המלך לחטפו, ואסרו ידיו ורגליו לתלות אותו על העץ אצל ירושלים.

ויאמר המלך: "מחר, כשתפול ירושלים בידינו, נהרוג אותו."

והיה המלך מאמין לאותה יהודית. ויאהב אותה ויאמר לה: "‏רצונך שתינשאי לי?"

ואמרה לו: "אדוני המלך, איני ראייה אפילו לאחד מעבדיך, ואמנם כיון שלבך נוטה לזה, תעביר כרוּז בכל המחנה, שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעיין, אל יפגעו בהן – לפי שצריכה אני לילך לשם לרחוץ עצמי ולטבול."

מיד העבירו הכרוּז ועשתה כך.

ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשתכרו, ואחר כך הלכו כל אחד ואחד לאהלו, והמלך שכב בחיקה ויישן. והלכה אותה יהודית ונטלה סַיִף שלו וחתכה ראשו ופרשה סדין עליו והלכה עם ראשו של המלך אצל שערי ירושלים ואמרה: "פתחו לי השערים, שכבר עשה הקדוש ברוך הוא נס על ידי."

אמרו לה: "‏לא דייך שזנית וקלקלת, אלא שבאת בעלילה עמנו."

מיד הראתה להם ראשו של המלך. כיון שראוהו, פתחי השערים ויצאו והרימו קול: "שמע ישראל יי אלהינו יי אחד!"

כיון ששמעו יונים כן, אמרו: "למחרת הם באים עלינו."

והלכי אל המלך ומצאוהו בלא ראש. ונפל עליהם אימה ופחד וברחו כולם.

וירדפו ישראל אחריהם והרגי מהם כמה וכמה. כן יעשה הקדוש ברוך הוא נקמה בשונאינו מהרה ויחיש לנו ישועה ככתוב: 'ובא לציון גואל!' [ישעיה נט, כ].

מקורות

(א, קצג-קצו). עלילת הס' החיצוני "יהודית" בעיבודים עבריים. א: גסטר, סי' רנא. ב: חיבור יפה, 23-22; בית-המדרש א, 131-130; אוצר מדרשים, 204; ס' המעשיות (בגדד), סי' נה, 35-34; עושה פלא א, 15-14. ג: בית-המדרש א, 134-133. – ש"א, 161-160 (9). ב"י א, 55-48, 324-323 (= סי' 45).

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם