לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור

           

           

 

‏‏‏ראשונים ואחרונים

תיז. השר מקוצי

בעיר קוצי במדינת צרפת חיו דרים שני אחים אהובים, האחד. שמו רבי שמשון, היה מבעלי התוספות ונתעלה להיות לשר עירו קוצי, ואחיו נקרא רבי יעקב שהיה איש עשיר וקצין, הון עתק לו, ביתו פתוח לרווחה ומסחרו מסחר סוסים, אשר הצליח לראות טוב בעמלו ואשר יכול לגמול חסד את אחיו רבי שמשון, למען יוכל שבת על התורה ועל העבודה בישיבה גדולה בשלוות השקט.

ויהי היום נגעה יד יי בם ויקרא יום להשבית מנוחתם: קראה מדינת צרפת מלחמה על מדינת אנגליה, ובעת המהומה ושעת חירום כל איש ירא ויגר לו וידאג ליום כי יבוא. ואולם זאת לא היתה לפוקה לרבי יעקב אחי שמשון, כי עוד השקיף והציץ מבין החרכים כדי להרויח ולהתעשר. כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. וייוועץ בלבו ליסע לאנגליה, ועוד ביומא דשוקא דשכיחא הרבה סוחרי ארץ, עם אחיו רבי שמשון. ויען כי הוא איש מפורסם וגאון וגדול מאד ליהודים, יתנו אמון בו ויסחרו עמו. אולם מיראתו לגלות תכף את הדבר לאחיו, פן ימאן ליסע עמו, על כן בא אל אחיו במרמה ויאמר לו: "אצטרך להתייעץ עמך בדבר נסתר, ולא אוכל לדבר אתך בלתי אם במקום אשר לא תדרוך שם רגל איש. לזאת אבקשך, היה נכון לבוקר ועלית עמי על הספינה וניסע שעות אחדות, ושם נתייעץ, ומיד נחזור לשלום."

רבי שמשון נבהל לשמוע דברי אחיו וסירב מאד ליבטל מעבודתו עבודת הקודש, אולם אחיו הפציר בו מאד שיתן ישיבתו לגיסו רבי משה מקוצי [בעל הסמ"ג – ספר מצוות גדול] לימים אחדים, עד שנתרצה לו. ויהי ממחרת הכין העשיר צידה לדרך לזמן מרובה. וגם רבי שמשון הכין כל הדרוש לנסיעה, ויקח עמו הנייר והדיו והעט אשר בה כותב הוא מחברת התורה. וציווה לזוגתו: יען שכל הדרכים בחזקת סכנה, מבקש אני להשיא את בתי היקרה לתלמיד חכם. והמה בוכים פתח אהלם והוא הלך לדרכו.

‏הספינה החלה להתנועע וללכת דרכה בשלום. אז הוציא רבי יעקב מילקוטו לחם ובשר, ויין ישן שם על השולחן, ויסבו לאכול והיטיבו לבם ביין ובירכו ברכת המזון בשמחה. וישאלהו רבי שמשון: "אחי, תגיד לי, על מה זה קראתני הנה ומה העצה אשר עליה חרדת כל החרדה הזאת?"

ויענהו אחיו: "הלא ידעת, אחי, כי נלחום נלחם מלך צרפת את ארץ אנגליה, ומעתה יהיה מסחר גדול בסוסים אשר אוכל להתעשר ברצות יי. לכן אמרתי ליסע אתך לבירה, ואם יראו האנשים סוחרי הארץ, כי אחי אתה, יתנו אמון בי."

לדבר הזה נשתנו פניו של רבי שמשון, ויאמר אל אחיו: "לא טוב הדבר הזה אשר אתה עושה, כי בהיוודע הדבר הזה לממלכת אנגליה, אשר שלחו היהודים יד במעל להספיק מסת צרכי הסוסים הדרושים לממשלת צרפת, הלא גרש תגרשם מכל מדינתה! הרף, אחי היקר, מהעצה הזאת!"

רבי יעקב התחלחל ומאד חרה אפו על אחיו רבי שמשון, אשר ישיב מחשבתו אחור, ויאמר: "עתה נודע לי, כי לריק יגעתי, אשר כל עבודתי אשר עבדתי בעבורך זה יותר מעשרים שנה, והיה זה בעיניך כאין. כי לעת אביט אליך לעזרה, תאטם אזנך וידך תטמון בצלחת."

וירא רבי שמשון, כי עוד יפצר בו להטותו דרך חפצו, קפץ ונשבע שלא יסע בשום אופן – למען יחדל לדבר עוד בדבר הזה.

אחר כלות הויכוח בין שני האחים, נסעו כשלוש או ארבע שעות על הים, התקדרו השמים עבים ורוח גדול בא ויגע בארבע פינות הספינה, עדי כי השליך הספינה רחוק מאד. וכל אנשי הספינה פחדו ורעדו ונפשם התמוגגה, וינוע לבבם כנוע עצי היער מפני הרוח, ואינם יודעים איפה הם. הספן בא לחדר הספינה אשר רבי שמשון ואחיו שם, וידברו בעניין התלאה אשר תמצא את הספינה. אז צווח רבי שמשון: "שוד ושבר במשפט בא עלינו, על עזבי לימודי ומפני ביטול תורה של רבים הוא."

ואז אמר רבי יעקב להספן: "כל זה בא בשל אחי, כי הוא נשבע לבלי לבוא הספינה הזאת לבירת אנגליה."

ויהי כשמוע הספן את הדבר הזה, לקח קנה-שרפה ועמד לפני רבי שמשון בכעס ואמר: "אם תראה שיעמוד הים מזעפו ותקום הסערה לדממה, הרי טוב, ואם לאו, אזי תקרב נפשך למות!"

ויפן רבי שמשון לזווית הספינה ויתפלל במר נפש ועיניו זלגו דמעות כנחל שוטף לפני יי, עד כי בא שליח לבשר, כי כבר השיב הרוח ידו מבלע, והספינה תהלך לאט לאט כבראשונה.

וכראות הספן זאת, ראה בעין, כי איש אלהים הוא, ויגש ביראת הכבוד לפני רבי שמשון וביקש מאתו סליחה, על אשר העז פניו נגדו. ויענה רבי שמשון ויאמר: "סלחתי כדבריך."

והנה בעוד הזמן אשר שלט הרוח בספינה, הטתה הספינה דרכה לדרך עקלתון ונעו מעגלותיה ללכת דרך לא לה והיה המישור לעקוב. עד אשר גם הספן והמלחים לא ידעו את דרכם. והנה בטרם יתייעצו על צפוניהם. נשמע להם קול אוניה בא בעברה על פני המים. וכאשר קרבה הספינה הבאה לעומתם, הכיר הספן, כי המה השודדים אורבי הים ולא יכול לעמוד בפניהם. וכאשר ראה הספן רוע המעשה הזה, ומאשר ידע, כי רבי שמשון איש אלהים הוא, בא לפניו בתחינה וצעקה, שיתפלל ליי, אולי תהיה להם תקומה.

אמנם כבר בא האויב כמו שנאמר: 'עבדים משלו בנו, פורק אין מידם' [איכה ה, ח]. ויבואו אל הספינה ויקחו את הספן ויאסרוהו בזיקים ורגליו לנחושתיים הוגשו. ויקחו את הספינה ומלואה ורכושה וגם האנשים הנמצאים שם על ספינתו הגדולה. רבי שמשון ואחיו גם הם נלקחו להשודדים על ספינתם. אולם בכל זאת לא הסיר רבי שמשון בטחונו ביי ויקו לאור.

‏ותעמוד הספינה וירשו האויבים להאנשים אשר נפלו בידם ללכת לעיר אל יום השוק הגדול לארץ אפריקא למכור אותם לעבדים כמנהגם. והעיר הזאת היתה מוקפת ים הגדול מכל צד, אשר לא פחדו השודדים כי האנשים השבויים יברחו להם. יום השוק יהיה ביום שני או שלישי, והמה באו העירה בערב שבת קודש. רבי שמשון ואחיו באו לבית התפילה בשבת קודש, והנה בית הכנסת גדול מאד ורחב ידיים, וכל הבית מלא מפה לפה אנשים אשר באו לחצרות יי. ואחרי שגמרו הקהל תפילת שחרית, קודם קריאת התורה, קם זקן אחד תארו הדרת מלך ויעמוד על הבימה ויחל לדרוש להם. ובאמצע הדרשה שם הזקן פניו לעומת חכמי הדור מעירו ואמר אליהם: "שבוע זה בלימודי הקשיתי לשאול קושיא עצומה ולא מצאתי תירוץ הגון לזאת. אגידה ואערכה לפניכם, ותשימו לב, אולי יחנן אתכם החונן דעת לתרצה אל נכון ולחלצני ממבוכתי."

ואחרי אשר השלים הרב הזקן את דבריו, באו תלמידי החכמים ותירצו תירוצים שונים. אולם הרב הזקן השיב להם, כי באופנים האלה גם הוא חשב לתרצה, אמנם יקשה עוד ממקום אחר כדרך הפלפול.

‏ורבי שמשון שם עיונו בקושיא זו, ואחר העיון עלה בידו תירוץ הגון, ויעל הבמתה אל הרב הזקן ויגד לו התירוץ האמיתי. [בעל הסיפור מעיר, כי הקושיא והתירוץ הם המובאים בתוספות לקידושין נה, ב ('ודילמא אשם נזיר ואשם מצורע הוא...')] וצהבו פני הרב הזקן מהשמחה ששמע תירוץ יקר כזה, ויודה לדבריו כי הצדק אתו ודבריו נעמו מאד. וישאלהו הרב: "מאין אדוני?"

והשיב לו: "מעיר קוצי אני."

ושאל לו: "האתה זה הרב שמשון מבעלי התוספות, אשר שמך נודע במרחקים?"

ויספר לו קורותיו: "הן אני אני הוא, אולם כעת אני בשביית חרב."

ויאמר הרב הזקן אל הקהל: "ראו נא, את מי הביאו בשביה. הלא הוא רבנו רבי שמשון מקוצי, אשר זה שנים כבירים שמעו הולך בכל המדינות ומפיו אנו חיים – הכי זה יימכר לעבד ביד צר?"

ויענו כולם פה אחד: "אם כי לא חנן יי אותנו בעושר, עם כל זה חלילה לנו ליתן למכור איש כזה. בודאי נפדה אותו."

אחר גמר התפילה ביקש הרב הזקן האורחים רבי שמשון ואחיו לאכול אתו בצהריים. ויהי אחרי הסעודה נתוועדו כולם לבית הרב הזקן לחשוב מחשבות לפדות את רבי שמשון ואחיו. וכל אחד התחייב יותר מכפי יכולתו, ויהי הסך הכל שבע מאות אדומים.

וישאל הרב הזקן את רבי שמשון: "כמה ירצו השודדים כופר נפשכם?"

והשיב רבי שמשון: "בעדי רוצה הוא סך אלף אדומים, ובעד אחי סך שבע מאות אדומים." כי רבי שמשון היה יפה תואר מאד ובעל קומה.

אז ענה הרב הזקן: "אני מוכרח למכור בית שלי בעד השלוש מאות אדומים, כדי שאוכל לפדות את רבי שמשון, ואדור באשר אמצא."

ובשמוע רבי יעקב, כי רק אחיו רוצים לפדות והוא נשכח, צעק בקול מר לפני הרב ולפני כל העדה ויאמר: "ואני נשכחתי כמת מלב אשר לא ייזכר ולא ייפקד. חוסו נא גם עלי, לבל תקראני הרעה הגדולה הזאת."

ויען כל העם: "צר לנו מאד עליך, אחינו, אולם מה נעשה? את אשר היה לנו הקדשנו לפדיון אחיך."

ויקח רבי יעקב את רבי שמשון אחיו אל ירכתי הבית ובכה לפניו במר נפשו ואמר לו: "הנה ידעת, כי בכל כוחי עבדתיך וכלכלתיך זה יותר מעשרים שנה, ועתה, אם גם תשוב לביתך, התוכל לפרנס את בני ביתי ואפילו בני ביתך? על כן הלא טוב כי יפדו האנשים האלה אותי, למען אשוב לביתי, ואנוכי אכלכל שתי המשפחות לחם. ואתה הלא גדול כמותך באיזה ‏מקום שתבוא ירחמו עליך אחינו בני ישראל למען יתנו כופר נפשך, ואז תבוא גם כן בשלום לביתנו!"

וכהנה הוסיף לבקש בלב נשבר ונדכה על לב רבי שמשון, עד אשר נעתר לבקשתו. וישב אל העם ויאמר: "אחינו בני ישראל! אם אתם לו שמעוני, הנה אתכם סך הכל שבע מאות אדומים, כאשר רצון השודד בעד אחי רק שבע מאות, ולמה ימכור הרב הזקן שלכם את הבית? אם אמצא חן בעיניכם, תנו אותם לפדות אחי היקר, כי הוא יפרנס גם את בני ביתי, כאשר יבוא בשלום לביתו."

ויען זקן אחד את רבי שמשון: "רבנו, אל ירע הדבר הזה בעיניכם! אייעץ כי לא תאבו לשמוע בקול אחיו הדובר במרמה, כי כל איש אך לנפשו ידאג וחייו קדמו לחיי חברו."

וביקש הרב עוד פעם ואמר: "רבותי, עוד פעם אבקש בעד אחי היקר, ולמעני תעשו הכבוד הזה!"

וכשמוע העם את דבריו, ענו כולם: "אם רצון רבנו לפדות אחיו, אזי גם אנו ניעתר לבקשתו."

ותכף אחר השבת קבצו יד על יד הסך שבע מאות ופדו את אחיו רבי יעקב. וטרם פדו אותו, השבע השביע רבי שמשון את אחיו שיפרנס את בני ביתו בכבוד וגם יראה להשיא את בתו לבן תורה.

רבי יעקב הלך לדרכו והשכיר את עצמו לאיזו מלאכה, עד שבא לאיזו סכום, אזי בא לביתו והתחיל לסחור. וכאשר בא לביתו ותיהום כל העיר והתקבצו לראותו. והקול נשמע לבית רבי שמשון. ויבואו גם אשת רבי שמשון ובניו בתוך הבאים. ובראותם כי רבי שמשון לא בא עמו, צעקו מרה. אשתו אמרה: "‏איה אישי?" הבנים צעקו: "איה אבינו היקר?"

ויספר להם רבי יעקב כל הקורות ואמר לגיסתו: "כמוני כמוכם צר לי צר על אחי היקר אשר כבבת עיני היה אצלי, אך תקוותי חזקה ביי, כי ייחלץ גם אחי מצרתו, ועתה כל מחסורכם עלי ושבו בשלוות השקט אתי יחד בארמנותי."

וכבר באו ימי השוק אשר באו אנשים מכל אפסי תבל לקנות עבדים. ונתאספו עדרים עדרים האנשים אשר שדדו מהספינה ויעמידום בשוק על אבן הלקח. והנה בא אחד משנה למלך טורקיה לקנות עבד, וכאשר ראה בין המון העבדים את רבי שמשון, ומצא חן בעיני השר. וכאשר ראה השודד כי נפשו חפצה בזה העבד, ביקש בעדו שני אלפים אדומים. ושילם לו במיטב כספו וזהבו. ויאמר המשנה לרבי שמשון: "אל תירא, כי לא אעבוד עמך בפרך, כי אם זאת תהיה עבודתך: להשקות פרחי הגן בכל יום."

ויען רבי שמשון: "אני אעשה כל אשר אדוני יצווה."

ונסעו שניהם יחד, עד שבאו למקום חפצם לעיר קושטא. ויולך האדון את רבי שמשון אל הגן ויראהו איך לעשות להשקות את הגן. ויבחן את רבי שמשון ומצא בו את אשר חפץ, כי היה גם חכם גדול בכל מלאכת מחשבת.

לימים הלכה בת המשנה למלך לגן אנה ואנה, ותמצא את רבי שמשון עומד על הפרחים תפוש בשרעפיו כאיש אשר יעמיק בחכמה ולבו ירחש תבונה. והתחילה לדבר אליו ותאמר: "בלי ספק כי יכאב לבך עליך על עזבך בני-בריתך, הלא כל השבויים המה בתחילת בואם זועפים. אולם מעט מעט ישכחו ארצם ובית אבותם ונסו מהם יגון ואנחה."

ורבי שמשון השיב על כל שאלותיה, כי לא יכול להשיב פניה ריקם, כי בת אדוניו היא. ותיקשר נפש הנערה מאד בנפש רבי שמשון, עדי בואה לבית אביה ותאמר לו, כי תחפוץ ברבי שמשון ואותו לאלוף נעוריה.

ויגער בה אביה בשצף קצף, כי מה זה הבל הדבר לבחור באיש יהודי. אולם הנערה כך נתנה נפשה עליו: אם לא תינשא לו, תמות.

וכשמוע אביה זאת, בת יחידה היא לו ואהובת בית, לא יוכל עוד השיב אחור דבריה. ושלח אחר רבי שמשון ואמר לו: "כזאת וכזאת דיברה הנערה, ועתה התחפוץ לבוא בברית החדשה ולהמיר דתך, ואז תהיה מאושר בארץ."

ויען רבי שמשון: "באושר הזה לא אבחר, אף אם כל כסף וזהב תתן לי. אפילו אם אתחייב ראשי, לא תבעתני להחליף דתי בדת אחרת."

ויקצוף המשנה מאד על רבי שמשון ואמר לו: "הלא מנעך יי מכבוד!"

ויבוא אל בתו ואמר לה: "מה זה תאבי באיש יהודי? הלא עבד עברי הוא נבער מדעת וחסר בינה!"

אבל היא אומרת, שרצונה רק ברבי שמשון. לזאת שולח עוד פעם לרבי שמשון שיבוא למשנה. ואמר לרבי שמשון, כי ישא את בתו כך, שלא ימיר דתו. אולם עוד היה ממאן, כי היא אינה מדת יהודית ואינו יכול לישא אותה. אולם רבי שמשון חשב לדחות אותה מדחי אל דחי, עד שלא תתרצה, ואם על זה גם כן נתרצתה, היה מוכרח לגלות האמת, אשר יש לו בביתו אשתו ובניה.

ומגודל צערה של בת המשנה חלתה ונפלה למשכב. ויבואו הרופאים וישפטו כי נחלית על מגינת לבה, באשר שאלתה לא ניתנה לה, ומעתה אי אפשר עוד לרפאותה.

והיא בטרם צאת נפשה, ותקרא לאביה ותאמר: "השבעה לי כיום!"

ויישבע לה, ותאמר לו: "אנוכי השבעתיך לבלי קחת נקם מרבי שמשון, על אשר הסב מיתתי."

וכהתימה לדבר, סגרה עפעפיה ותמת נפשה בקרבה. והמשנה לא היה יכול ליקח נקמה מרבי שמשון, כי השבועה היתה מעכבתו. אולם כאשר יתר העבדים עינו אותו והצרו לו, העלים עין ממנו.

בימים האלה קרא מלך צרפת מלחמה על מלך טורקיה. ובכל מלחמה אשר הקריב הצליח, עד שבא לעיר המלך. ויאמר המשנה למלך התוגר: "אם טוב בעיניך המלך, תינתן לי נפשי בשאלתי, אשר אעשה בחכמה, אשר יילכד מלך צרפת במצודתנו: הנה אתחפש ואבוא אליו במרמה, כי מראותי כי יצליח בכל אשר יפנה, לזאת ברחתי אליו לחסות בצלו. ולאות כי יאמין בי, כי אמיר דתי."

וזה חוק, כי במדינת טורקיה עוד לא המיר שום איש דתו בעד כל הון דעלמא. וקיבל ברכת הפרידה מהקיסר ובירך אותו: "לך והצלח!"

וילך המשנה ויבוא אל מלך הצרפתים בערמה וידבר אליו כדברים האלה. והועילה לו להטות את לב המלך לכל דבריו ואכלו ושתו מעדנים. ויהי כטוב לב המלך ביין, אזי שאל המשנה מאת המלך, שילך עמו גם לעיר קושטא אל המשתה שהכין לו "ושמה אגיד לאדוני המלך מסתרי מלך התוגר, אשר בקל יוכל להלחם בו ולכבוש אותו."

וישמח המלך מאד לדבריו ויאמר לבוא לבית המשנה, ויסע המלך ושריו למשנה למלך ויבואו בית המשנה. ויעש להם משתה גדול כראוי וכנכון לאורחים כאלה.

‏וילך המשנה לחצר וימצא את עבדו רבי שמשון ויאמר לו: "הנה הצליח בידי להביא האויב לביתי, ופה תהיה תבוסתו שלמה; ועתה באשר אין לי עת לראות ולהשגיח על משרתי עושי רצוני, הנה הלילה תעמוד עליהם למען לא ייגרע מעבודתם דבר."

ויקם המשנה מעל רבי שמשון והלך לו. ורבי שמשון הכיר, כי מלך צרפת בא במצודה, כמהר ציפור אל פח יקוש, וייוועץ בלבו מה לעשות. ושם היה גם נער אחד מצרפת, משרת למשנה המלך, והתחברו יחד באשר ידעו שניהם לשון צרפת. ויספר הדבר לפניו, שיודיע למלך צרפת, מה נעשה לו. ולנער יליד צרפת היה לו חתיכה גדולה של שעווה, וחרתו עליה תוכן דברים, כי בערמה הביאוהו לכאן, למען לעשות קץ לחייו. וזאת זרק הנער בעד החלון אשר ישן שם המלך, וכאשר קם המלך וראה המעשה הרע הזה, נבהל מאד. ותכף קם ממיטתו וירק חניכיו, שרי צבאותיו למען יעמדו הכן, אולי יבואו באמת למלחמה עמו בכאן. ותכף כאשר חגרו כלי זינם, והמשנה עם אנשי חיל באו הביתה למלחמה, קידמו פניהם אנשי מלך צרפת ויילחמו ברב כוח וגבורה, עד כי עשאום כלה כצאן לטבח. ויקחו עמהם את רבי שמשון והנער, כי הם מילטום ממוות. ונסעו בספינה עד שבאו למקום חפצם לחיים ולשלום לעיר פריס מקום מלך צרפת.

ויעש המלך סעודת הודאה אשר נחלצה ממוות נפשו. ובראש הקרואים ישבו המלך והמלכה וגדולי שרי צבאו, ורבי שמשון גם כן בראש הקרואים. וכטוב לב המלך ביין, אמר המלך לרבי שמשון: "הגידה נא לי מה שכרך, עד חצי המלכות ויינתן לך."

ויען בחכמתו: "הכסף צריך משמר רב מידי אויבים ושודדי לילה. ואם מדינה ממדינות מלכותך תינתן לי למלוך, שוב לא אמצא מנוחה ממשא השגחת משפטיה וחוקיה של המדינה, לכן אחת שאלתי ואותה אבקש: עיר קוצי ארץ מולדתי אשר במדינת מלכותך, תנה אותה לי למורשה עדי עד!"

וישחקו שרי המלך על הדבר הקטן ששאל. ויען עוד פעם: "לא ארצה קחת יותר, אך עיר קוצי עיר מולדתי היא, ותשלחני לשם לשלום."

ויצו המלך לשלוח ספרים לכלול יפי העיר ולבנות בה ארמונות ומגדלים ולעשותה מכלל יופי ועיר מלוכה, ויתן מועד להבונים עד שנים עשר חודש. ויבקש מרבי שמשון שישב אצלו עוד שנים עשר חודש, עד כי יבנו את עיר מולדתו בהדר יופי. ונעתר לדבריו ויואל לשבת אצלו.

עתה, קורא יקר, נדברה נא על אחיו רבי יעקב. הוא היה מפרנס את בני ביתו של רבי שמשון מעת אשר בא לביתו כשבועתו לרבי שמשון. וכמעט שכחו את אביהם, וגם רבי יעקב שכח את אחיו. ובעת הזאת הגיע עת דודים לבת רבי שמשון. ומאז היה שם יתום אחד בעיר קוצי אשר נשאר לו הון רב מעזבון אביו ואמו. ובאשר רבי יעקב לא היה בידו ממון רב הדרוש למסחר, היה רוצה לעשות עם היתום הזה בשותפות.

והשיב לו: "אם תראה שאקח בת אחיך רבי שמשון לבת זוגי, אזי נעשה שותפות."

ונרצה לו בדבר הזה. וכאשר בא לבית אחיו וסיפר השידוך עבור בתו עם סך רב, וענו כולם: "צוואת בעלי ואבינו רק על בעל בן תורה וירא-שמים, לא על סכום רב."

וכאשר לא הסכימו, אזי אמר רבי יעקב: "דעו, כי אני לא אתן לכם מעות הקצובות ליתן לכם לפרנסתכם!"

אבל לבם היה לב ארי, טוב מותם מחיים מלהינשא לעם-הארץ. אולם כאשר ארכו הימים והדחקות היתה אין לשער, בעל כורחם ענו אמן. ומאז באו בברית החיתון והגבילו זמן החתונה לשני חודשים. ויעשו סעודת אירוסין.

בני העיד מצפים לשר שיבוא שיהיה טוב ליהודים. ככלות השנה לפקודת המלך והעיר נבנתה כלולה ביפעתה, שלה המלך ספרים אל שרי וסגני מדינת עיר קוצי, כי השר נוסע מעיר המלך לעירו. ויסולו המסילות ויכינו סוסים דוהרים ומרכבות כבודות, כי פחדו לנפשם, כי לא ידעו מזג השר, אם רעה אם טובה תכונתו.

וקיבל ברכת הפרידה מאת המלך והמלכה וכל השרים וספסרי המלך ונסע בכבוד גדול עד למאוד. המלך הכין לו מרכבה כבודה עם הסוסים והזוגים אשר להם ויעמד לו במרכבתו ארגז גדול מלא אבנים וסגולות יקרות ודינרי זהב עד לרוב וכמה מרכבות עם מגדנות ומלבושים וכלים יקרים עד למאוד. ובכל עיר ועיר אשר עבר דרך שם קידמוהו שרי המלך בכבוד גדול.

לאחר ימים מספר בא השר לעיר קוצי בכבוד גדול, וישמחו בני העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול כפקודת המלך. ויהי ממחרת בא רבי יעקב לשר העיר, שיחתום הכתב בטבעתו כנהוג, ליטול רשות משר העיר לעשות החתונה. וכשבא לפניו, קיבל אותו בסבר פנים יפות ויכר תכף את אחיו, והוא לא הכיר אותו, כי פניו השתנו מכל וכל מהגדולה אשר מצאה אותו.

וישאלהו השר: "מה תבקש?"

השיב לו, כי הגיע עת דודים לבת אחיו ושבוע זה מועד החתונה.

ושאל לו: "היכן אחיו?"

ויענהו: "אח יקר היה לי ורבי שמשון שמו, אך עתה איננו."

ויתמה השר ויאמר: "הייתכן אשר אח לא ידע מאחיו?"

ויאמר לו: "הדברים לבא לפומא לא גלי, אך ראש מלים אדבר."

ויספר לו, איך שנסעו יחד, וכל המעשה אשר קרה לו עם אחיו ואיננו.

ויהי כאשר נתן לו רישיון וחתם הכתב בטבעתו, שאל ממנו: "כאשר יבואו כל הקרואים אל החתונה, תקראני גם אני, לראות משפט תהלוכות החתונה אצל היהודים ומנהגם."

ויבטיחהו על זה וישאל לשלום השר וילך לו.

כאשר בא רבי יעקב לביתו סיפר, שמזג השר טוב מאד, וגם רצונו לבוא על החתונה. ויכללו את יפי הבית בכל מיני ציורים יקרים. ותלבש הכלה בגדי פאר ויופי, גם אצעדות וצמידים על ידיה ועל צוואריה. ויהי לעת ערב ישבו הקרואים הבחורים החריפים מישיבת רבי משה מקוצי אצל החתן בקבלת הפנים, וכל אחד שאל בתלמוד ובפוסקים ויפלפלו מאד, ושלחו אחרי השר בכבוד גדול בכלי זמר. וילבש השר מדיו מבית המלך שנתנו לו וילך אל החתונה. ויושיבו השר לימין החתן. הבחורים דמו, כי פחדו ורעדו מהשר מאימת המלכות. ושאל: "מדוע אתם מחשים ואין דובר דבר?"

והתחיל בחור אחד לשאול קושיא עצומה ויפלפל עם כל הבחורים.

החתן ישב דום ואינו דובר כלום. ויתפלא השר מאד וקרא לרבי יעקב ואמר לו: "מדוע כל הבחורים יפלפלו בלימודיות, והחתן יושב כאילו אין דורש בפלפולם, אולי קצרה ידו בלימודיות?"

והשיב: "החתן מופלג הוא בלימוד, אבל דרך החתן כך." כי היתה לו חרפה על אשר החתן הוא איש תם ואיננו יודע כלום.

אזי שאל השר להחתן: "שני דברים אשאל לך ואראה, אם מופלג אתה בלימודיות. הנה יש בתורה שלושה עשר דברים אשר התורה נדרשת בהן, הגידה נא לי שני דברים מהם: אחד, גזירה שווה והשני, בניין אב."

והחתן לא השיב כלום, כי לא היתה לו שום ידיעה בזה.

אזי בא רבי יעקב אצלו ואמר לו: "אל תפחד, הלא השר אינו בר אוריין. תן לו תשובה!"

והשיב לו: "בניין אב הוא הבית אשר בנה אביו..."

כראות השר כי החתן ריק מכל חכמה, אזי אמר: "אני אומר בפקודת שר העיר וגם בפקודת אבי הכלה, שהחתן הזה לא ‏יהיה לבתי!"

ושם היה בחור אחד ושמו רבי יצחק, אשר מאז היה לומד בישיבתו והוא היה גאון וחריף עצום, וגם הוא היה בין הקרואים. ויאמר השר: "אותו אתן לחתן לבתי!"

ויאמר השר: "קראו נא לבתי הכלה ואראנה!"

ותבוא הכלה לפניו ותשאל בשלומו כמשפט ויכירה. ויאמר לקרוא לאמה ולכל בני ביתה ויכירם. ויאמר: "שמעוני נא כל הקרואים! הלא כזר אני בעיניכם, אבל אם אגיד לכם שם הכלה ושם אמה וכל בני ביתם וגם שם כל משפחתם, הלא תאמינו לי."

ויקרא כולם בשמם. ויאמר: "אנוכי הוא רבי שמשון בעל התוספות, אשר הייתי עם אחי על הים, ומכרו אותי לעבד."

וסיפר כל הקורות אותו מעת אשר נסע מביתו ויי בנפלאותיו הציל אותו. וגעו כולם בבכיה מתוך השמחה הגדולה אשר בא רבי שמשון לביתו ועוד אשר היה לשר עירו קוצי.

ויחלוץ רבי שמשון מעליו המלבוש היקר אשר נתן לו המלך ולבש לבושים אחרים וילך לבית המדרש וישב על מקומו וילמד בישיבה כמאז וכמקודם. והעיר קוצי היתה חופשית מכל מסים אשר למלך. ומאז ועד עתה היה נקרא השר מקוצי. וחתנו רבי יצחק למד בהתמדה גדולה והיה לגאון וגדול [הוא ר' יצחק מוינה, בעל ספר 'אור זרוע']. השם יתברך יזכנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו עד עולם, אמן סלה ועד.

מספר סידורי: 417

עמוד: רנח-רסא

מקור: (ד, כו-לה). נצר תאנה, 12-1 (קיצור). גסטר, סי' שעד (עמ' 142-140, 251). – צפונות, רנא-רנג.

מלות מפתח: שמשון מקוצי (מבעלי התוספות), משה מקוצי (מבעלי התוספות), הפלגה בים, פדיון שבויים, קושטא, מלך, נישואין

 

 

 

לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור