לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור

           

           

 

‏‏‏גזירות / סיפורי ארץ ישראל

‏‏רי. הגולם

א

יצירת הגולם

‏בעיר ורמייזא היה איש צדיק אחד גדול ושמו רבי בצלאל, ויוַלד לו בן בליל פסח באמצע הסדר. הדבר היה בשנת חמשת אלפים שתי מאות שבעים ושלוש ליצירה, ואז לישראל הרבה רדיפות מהעמים הנוצרים, שהעלילו עליהם, שנצרך להם דם נוצרים לחג הפסח לערבו בתוך המצות. וכאשר אך נולד הבן, הביאה לידתו ישועה והצלה. כי באחוז חבלי לידה את אמו ורצו אנשי הבית לרחוב להביא מילדת, הכירו מזימה של אנשים נושאים ילד נוצרי מת בשק להעליל עלילה. ויינבא רבי בצלאל אביו על הילד לאמור: "זה ינחמנו ויושיענו מעלילת דם." וייקרא שמו בישראל יהודה אריה, על שם הכתוב: 'גור אריה יהודה, מטרף בני עלית' [בראשית מט, ט].

‏ויגדל הילד והיה לגדול בתורה והיה חכם גדול בכל החכמות ובכל הלשונות. ויהי לרב בעיר פוזנא, ומשם נתקבל לרב אב בית דין בקהילה קדושה פראג בשנת חמשת אלפים שלוש מאות שלושים ושתיים ליצירה. ובעת שנתקבל לרב, היה אז עת צרה ליהודים, באשמת עלילת דם, וסבלו הרבה על ידי עלילת דם, והרבה דם של נפשות ישראל, שהיו נקיים מכל אשמה, נשפך כמים חינם לרגל אותה העלילה הנבזה.

‏ויעשה הרב שאלת-חלום, באיזה כוח יוכל להכמרים המתנגדים, ובאה לו תשובה מן השמים על פי אלף-בית: אתה ברא גולם דבק החומר ותגזור זרים חבל טורפי ישראל!

ויאמר החכם הזה, כי בעשר תיבות האלו יש צירופי-שמות, אשר תמיד יש באפשרותן לברוא בכוחם גולם חי מן חומר. ויקרא אליו בסתר את חתנו ואת תלמידו הגדול רבי יעקב ששון ויראה להם את התשובה משמים, שהשיג על ידי שאלת-חלום. וימסור להם את הסוד בעניין בריאת גולם מן חומר ועפר מן האדמה, ויאמר להם, שהוא רוצה לקחת אותם להיות בעזרתו בעסק הבריאה, יען כי לבריאה זו נצרכים לארבעה כוחות של ארבעת היסודות: אש, רוח, מים, עפר. ועל עצמו אמר החכם, שהוא נולד בכוח של יסוד הרוח, ועל חתנו שנולד בכוח של יסוד האש, ועל תלמידו אמר שנולד בכוח של יסוד המים, ועל כן על ידי שלשתם תיגמר הבריאה בשלימות. ופקד עליהם, לבלתי יגלו זה הסוד לשום בן אדם, וזירז אותם בתיקונים והנהגות שבעה ימים.

‏ויהי כעבור שבעת הימים, הדבר היה בשנת חמשת אלפים שלוש מאות וארבעים ליצירה יום עשרים לחודש אדר, הלכו שלשתם בשעה הרביעית אחר חצות הלילה מאחורי העיר פראג עד הנהר, ויחפשו בשפת הנהר וימצאו מקום חומר וטיט. ויעשו מהטיט צורת אדם, ארכו שלוש אמות, וציירו בו פנים ועשו לו ידיים ורגליים והניחו אותו כאדם המונח פרקדן. אחרי כן עמדו שלשתם אצל רגלי הגולם, ופניהם כנגד פניו. ויצו הרב את חתנו להקיף שבע פעמים את הגולם, להתחיל מצד ימין להקיף עד ראש הגולם ומן הראש עד הרגליים לצד שמאל. ומסר לו צירופי אותיות לאמרם בעת ההקפה. וכן עשה שבע פעמים. ויהי כאשר נגמרו ההקפות, נתאדם גוף הגולם כגחלת אש. אחר כך ציווה הרב לתלמידו, שיעשה גם כן שבע הקפות כאלו ומסר לו צירופי אותיות אחרים; ויעש התלמיד כדבר רבו, וכאשר גמר את ההקפות, כבה האש, כי באו מים בהגוף והתחילו אדים לצאת מן גוף הגולם, צפרניים נתהוו בראשי אצבעותיו, וגם נתמלא שערות כבן שלושים. ואז עשה גם הרב שבע הקפות סביב הגולם. ואחרי שגמר הוא, את הקפותיו, אמרו שלשתם יחד את הפסוק: 'ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה' [בראשית ב, ל]. גם באוויר הנשימה צריך להימצא אש ומים ורוח, מהם אמ"ש [ראשי תיבות אוויר, מים, אש] ככתוב בספר יצירה.

‏ויהי ככלותם לומר הפסוק הזה, פתח הגולם את עיניו ויבט בפני הרב ותלמידיו כאיש משתאה. ויקרא לו הרב אחר כך בקול נוגש: "עמוד על רגליך!"

ויעמוד הגולם על רגליו. וילבישו אותו בגדים, אשר לקחו אתם, בגדים אשר יאותו עבור שמש בית-דין, וגם מנעלים נעלו ברגליו. ויאמר הרב אל הגולם: "דע שאנחנו בראנו אותך עפר מן האדמה, למען תשמור את היהודים מכל רעות ומכל הצרות שסובלים מאת שונאיהם ומנדיהם, וייקרא שמך יוסף. אצלי תשב, ותדור בחצר בית דין שלי, עבודתך תהיה עבודת שמש של בית דין, ועליך לשמוע בקולי לכל אשר אצווך, אפילו ללכת במו אש ולטבוע במים אדירים ולקפוץ מן המגדל, עד אשר תמלא פקודתי בשלימות לכל אשר אשלח אותך!"

והגולם נענע בראשו לדברי הרב, כאדם המסכים לדברי חברו. בקיצור נעשה הגולם איש כאחד האנשים, ראה שמע והבין, אבל כוח הדיבור לא היה בפיו. שלושה הלכו אל מחוץ לעיר בלילה, ובשעה הששית בבוקר בטרם האיר היום שבו הביתה ארבעה אנשים.

‏ויאמר הרב לאנשי ביתו על אודות הגולם, כי כאשר הלך בבוקר השכם אל המקוה, פגע ברחוב את העני האילם הזה וראה שהוא איש תם גדול, על כן ריחם עליו ויביאהו להיות עוזר לשמשים של בית-הדין. אמנם נתן צו ויזרז אותם לבל ישתמשו בו לצורך תשמיש ושירות הבית. וּלהעושים עמו במלאכת הגולם אמר, כי על כן קרא שמו יוסף, יען כי המשיך בקרבו את הרוח של יוסף שידא הנזכר בתלמוד [עירובין מג, א; פסחים קי, א], שהיה חצי איש וחצי שד. והוא שימש את חכמי התלמוד והציל אותם כמה פעמים מצרות גדולות.

‏הגולם היה יושב תמיד בחדר הבית-דין בקרן אל קצה השולחן, נשען בראשו על שתי ידיו, כמו גולם כלי חסר חכמה ותבונה, ולא חשב ולא דאג על אודות כל דבר שבעולם. ואמר עליו הרב, שאף אם ילך במו אש לא ייכווה ונהרות לא ישטפוהו וגם חרב לא תהרגהו.

‏הרב מהר"ל השתמש בגולם רק להציל את ישראל מן הצרות, וביותר השתמש בו הרב להילחם בעלילת הדם, אשר נפרצה אז, כאמור, והן הרבה צרות סבלו התושבים העברים של עיר פראג ואגפיה מן העלילה הזו. וכאשר היה צריך הרב לשלוח את הגולם למקום, שלא היה טוב שיראה אותו איזה איש, אז הלביש אותו קמיע כתוב על קלף צבי; ועל ידו נעשה רואה ואינו נראה. ובכל ימי החודש שלפני חג הפסח היה מתהלך בלילה בפקודת הרב ברחובות קריה, וכאשר ראה איזה אדם נושא משא-כתפו על שכמו או שמוּ איזה משא בעגלה, אז תיכף רץ אליו לבדקו מה הוא נושא או מוביל, ובאם הכיר שהדבר ההוא הוא ילד מת, למען השליך אותו ברחוב היהודים, אז חטף את האיש עם אותו הדבר ויקשרם ביחד בחבל שהוא נאזר בו וימשוך אותם ביד חזקה אל בית המועצה, אשר בו נמצאים שר השוטרים ושומרי העיר, ויאסור שם האיש ויינתן בפלילים.

‏גבורת הגולם היתה למעלה מן הטבע, ורב אשר עשה כל ימי היותו.

 

ב

‏מות הגולם

‏אחרי הופיע החוק, לבטל כל משפט של עלילת דם ושקטה הארץ, ביער הרב את הגולם מן העולם, בצוותו את תלמידיו להקיף אותו שבע פעמים בלילה ולומר את צירופי-האותיות שאמרו בעת היבראו להפך. ויהי כתום ההקפה השביעית, נשאר הגולם מונח על משכבו כתומר מקשה ורוח אין בו.

‏פשטו בגדיו, כרכו אותו בשתי טליתות ישנות וטמנו אותו תחת ערימה של ספרים כלואים בעליית הרב. - - -

ג

‏לטבעו של הגולם / נוסח אחר

‏אמר רב ליב, שבעת שהשתדל להמשיך רוח בתוך הגולם, באו אליו שני רוחות, אחד של יוסף שידא ואחד של יונתן שידא [מובא בתלמוד בבלי, יבמות קכב, א]; ובחר ברוח של יוסף שידא, יען כי הוא עזר והציל כבר גם לחכמי התלמוד מכמה צרות רבות וגדולות.

‏הגולם לא היה יכול להיבראות עם כוח הדיבור, כיון שלא היה ראוי והגון שיאיר בו האור של בחינת נשמה, ולא נמצאו בקרבו כי אם כוחות של נפש ורוח בלבד. לא היה בכוחו של הרב להמשיך בהגולם כי אם מדרגה קטנה של בחינת דעת לפי ערך מדרגתו, אבל מן בחינת חכמה ובינה לא היה ככוחו לקבל.

‏אף על פי שלא היתה בהגולם מדרגת נשמה, מכל מקום ניכר בו בשבת איזו הארה ופנים יפות יותר מבימי החול. אחרים אומרים לאידך: ככל ערב שבת היה הרב לוקח מן הגולם את השם; כי אם היה עובר יום השבת עליו, על הגולם, כשהיה השם נתון תחת לשונו, היה נשאר כן לעולם והיו טועין בו חס ושלום – כי השכב הוא קיומו וחזקו של דבר.

‏לא נמצא היה בהגולם אפילו כחוט השערה לא יצר טוב ולא יצר רע; וכל מה שהוא היה עושה, עשה בהכרח מחמת יראה, שלא יבטל תיכף במציאות. עד עשר אמות בגובה על הארץ ועד עשר אמות בעומק אין שום דבר קשה לפני הגולם לעשות ואין כל דבר יכול לעכב עליו במעשהו.

‏מוכרח היה הגולם להיבראות בלי כוח המוליד ובלי תאות אשה, כי אם היה לו אותו כוח, לא היתה כל אשה יכולה להינצל ממנו, והיה קרוב לזה העניין שכתוב בו: 'ויראו בני האלהים את בנות האדם... ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו' [בראשית ו, ב]. לא היה שולט בהגולם שום חולשה וחולי, לפי שלא היה לו יצר הרע. יכול היה הגולם לכוון את השעה של מעת-לעת, יען בכל שעה מן המעת-לעת מנשב רוח גן עדן התחתון לנקות אויר הנשימה, וחוש הריח של הגולם היה בשלימות הראייה לפי שלא סבל מעולם שום קלקול וחסרון.

‏הרב היה אומר, כי יש לו להגולם חלק לעולם הבא, בעבור שהציל כמה פעמים את ישראל מצרות. אמר גם אמר, שרוח הגולם יקום בתחיית המתים, אבל לא בגוף הראשון של יוסף שידא ולא בגוף השני בצורתו הוא, כי אם בגוף שלישי...

מספר סידורי: 210

עמוד: קסד-קסו

מקור: (ב, קכ-קכד). א-ב: נפלאות מהר"ל ג, ד, ח, יא, יב, יב, כב, כג (קיצור); ג: סיפורים נחמדים, 7. – ב"י  ה, 183-179, (194-192)[ 305 (= סי' 283, 287). – כל מאמרי מי"ב, רצז-רצח ("סיפורי נפלאות", ג).

מלות מפתח: ורמייזא, בצלאל (רבי), עלילת דם, פסח, דם, המהר"ל, מהר"ל, פראג, שאלת חלום, חלום, גולם, יעקב ששון (רבי) (חתן המהר"ל), ארבעה יסודות, טיט, צירוף אותיות, אמ"ש, ספר יצירה, שמש, אילם, יוסף שידא, שד, קמיע, רואה ואינו נראה, יונתן שידא, שם המפורש, עולם הבא, תחיית המתים

 

 

 

 

לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור