לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור

           

           

 

סיפורים לאומיים – מימי התנ"ך

סח. בניהו ואשמדאי

‏מעשה בשלמה המלך עליו השלום, בעת שהיה בונה בית המקדש והיה צריך אבנים הרבה למלאכה, אך כלי ברזל לא יישמע בהם. אמר להרבנים: "איך אעשה המלאכה הזו בלי כלי ברזל?"

אמרו לו הרבנים: "יש בריה אחת מששת ימי בראשית ושמה שמיר, שאין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו. וזה השמיר הביא גם משה לאבני אפוד, היה מראה זה השמיר על האבנים מבחוץ והן נבקעות מאליהן."

אמר להם שלמה: "ובאיזה מקום נמצא זה השמיר?"

אמרו לו: "תביא אצלך שד ושדה וכפאֵם ביסורים ויאמרו לך, איה נמצא זה השמיר."

הביא אותם ולחצם יחד ביסורים.

אמרו לו: "אין אנחנו יודעים איה הוא. רק אפשר שאשמדאי המלך של השדים הוא יודע."

אמר להם שלמה: "ואיה נמצא מלככם שאוכל לכבשו, שיאמר לי זאת?"

אמרו לו: "הוא ידור בהר פלוני וכרה לו שם בור ומילאו מים והוא מכוסה באבן אחת ונחתם בחותמו. ובכל יום הוא עולה לרקיע ולומד שם במתיבתא דרקיעא [בישיבה של מעלה] ויורד אחר כך לארץ ולומד במתיבתא דארעא [בישיבה של מטה]. וכשבא, הולך לזה הבור ובודק את החותם שלו, אם לא נגע בו אדם לגלות בורו, ופותח את הבור ושותה המים. ואחר כך הוא מכסהו וחותם לו בחותמו והולך לו."

שלח שלמה המלך עליו השלום את בניהו בן יהוידע אצלו ונתן לו שלשלת שהיה חקוק עליה שם, וטבעת שהיה חקוק עליה שם, וגיזות צמר ונאדות יין. הלך בניהו לשם וחפר לו בור למטה מבורו של אשמדאי והריק את המים שהיו בבור העליון לתוך בורו התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שני הבורות. ולפי שבור של אשמדאי היה גבוה בהר מקרקעית התחתון, לכן כל המים שהיו בבורו נתרוקנו לתוכו מאליהם. וסתם את הנקב שעשה בין בורו לבורו בגיזות צמר, כדי כשישים יין בעליון לא יזוב ממנו לתחתון. וחפר בור למעלה מבורו של אשמדאי ועירה היין שם ומילא אותם שני בורות עפר, כדי שלא יבין אשמדאי. ועלה בניהו וישב על אילן.

וכשבא מלך אשמדאי, בדק לחותמו ומצאו שלם. ופתחו לבור ומצא בבור יין, ולא רצה לשתות היין. אחר כך היה צמא מאד ולא היה יכול להתאפק: שתה מן היין ונשתכר ונרדם. ירד בניהו מן האילן ובא אצלו והשליך עליו השלשלת וסגר השלשלת סביב צווארו שלא יוכל ראשו לצאת. וכשהקיץ אשמדאי משנתו ראה שלשלת על צווארו והיה משתגע ומתעסק לנתקה הימנו.

אמר לו בניהו: "שם של הקדוש ברוך הוא עליך."

וכשהיה אוחזו בניהו, בא אשמדאי אצל אילן והיה מתחכך בו והפילו. בא לבית והפילו, הגיע אצל בית קטן שהיתה אלמנה אח. דרה בו. יצאה האלמנה הזאת לקראתו והתחננה לו שימשוך מביתה ולא יתחכך בו. הלך וכפף לקומתו של הבית הזה לצד אחד ונשאר רק עבי כתפיו מן הבית ונשבר בו עצם. אמר: " 'ולשון רכה תשבר גרם' [משלי כה, טן]."

כלומר, על-ידי לשון רכה שחיננה האשה הזאת מענה רך נשברה עצמו.

ראה סגי נהור אחד שהוא תועה בדרך, העלהו להטותו על הדרך. אחר כך ראה שיכור אחד שתועה בדרך, העלהו להטותו על הדרך. ראה שהיו מרבים מאד בשמחת חתן וכלה – בכה.  שמ"ע לאחד שאמר לאומן שעושה מנעלים, שיעשה לו מנעלים לשבע שנים – שחק  אשמדאי. אחר כך ראה לקוסם אחד שקוסם בקסמים – שחק גם כן.

כשבא אצל שלמה המלך לא הניחוהו להיכנס אצלו עד שלושה ימים. יום ראשון אמר אשמדאי: "ולמה אין המלך שלמה רוצה שאכנס אצלו?"

אמרו לו: "שתה הרבה."

לקח לבנה והניח עליה לבנה אחרת.

באו ואמרו זאת לשלמה. אמר להם שלמה: "כן אמר לכם? לכו ותתנו לו עוד לשתות."

ביום שני אמר אשמדאי: "ולמה אין המלך רוצה שאכנס אצלו?"

אמרו לו: "אכל הרבה."

לקח הלבנה שהניח על השנייה והניחה על הארץ."

באו ואמרו זאת לשלמה.

אמר להם: "כן אמר? לכו ומשכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט."

לסוף שלושה ימים נכנס אשמדאי אצל שלמה. לקח קנה, והיה מחזיק אורכו ארבע אמות, והשליך לפניו. אמר לו: "כי אם ימות האיש הזה, אין לו בעולם הזה רק זאת! כבשת לכל העולם ולא שבעת, עד שכבשת גם אותי."

אמר לו שלמה המלך: "אין אני רוצה מאתך שום דבר. רק אני רוצה לבנות בית המקדש וצריך לי זה השמיר להאבנים. אמור לי, איה הוא נמצא?"

אמר לו: "זה השמיר לא נמסר אלא לשר של ים, לידו נמסר זה ולא נתן לו אלא לתרנגול השדה שמאמינו בשבועתו, כשנשבע לו שיחזיר אליו השמיר."

אמר לו שלמה: "ומה הוא עושה בו?"

אמר לו: "הוא מביא אותו להרים שאין בהם ישוב של זרעים ואילנות להתפרנס שם, ומניח אותו על ראש ההר, ומתבקע ההר מעט כמו חריץ, עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם."

בדקו וחיפשו עד שהיו בקיאים היכן יש קן של זה התרנגול – וזה התרנגול נקרא דוכיפת – ומצאו בקן שלו שיש לו בנים. כיסו את הקן שלו למעלה בזכוכית לבנה, כדי שיראה את בניו בקן ולא יוכל ליכנס אצלם ויהיה צריך להשתמש בשמיר להניחו על הזכוכית למען תיבקע הזכוכית.

כשבא התרנגול ורצה ליכנס להקן שלו אל בניו ולא היה יכול ליכנס, הלך והביא את השמיר והניח אותו על כיסוי הזכוכית. והיו שלוחיו של שלמה צועקים עליו בקול. השליך את השמיר ולקחו הם את השמיר. הלך התרנגול וחינק את עצמו, לפי שעבר על השבועה שנשבע לשר של ים.

אמר בניהו לאשמדאי: "למה כשראית בדרך את הסגי נהור שהולך ותועה, הראית לו הדרך הנכון, שילך בו?"

אמר לו: "שהיו מכריזים עליו בשמים שצדיק גמור הוא ומי שעושה לו נחת רוח זוכה לעולם הבא."

"ומה טעם, כשראית לשיכור שתועה בדרך, הראית לו גם כן הדרך הנכון שילך בו?"

אמר לו: כי הכריזו עליו בשמים שרשע גמור הוא, לכן הראיתי לו הדרך ועשיתי לו נחת רוח כדי שיאכל שכרו בעולם הזה."

"ומה טעם, כשראית שמחת חתן וכלה שהיו שמחים מאד, בכית?"

אמר לו: "כי רצו להרוג את הנפש, כי חתן שלה ימות בתוך שלושים ימים ותצטרך להמתין ליבם קטן שלוש עשרה שנה עד שיביא שתי שערות ויהיה ראוי לחליצה."

"ומאיזה טעם, כששמעת לזה האיש שאמר להסנדלר שיעשה לו מנעלים חזקים לשבע שנים, צחקת?"

אמר לו: "זה האיש אין לו לחיות אפילו שבעה ימים והוא רוצה שיעשה לו מנעלים לשבע שנים!"

"ומה טעם, בעת שראית לזה הקוסם בקסמים, שחקת גם כן?"

 אמר לו: כי הוא ישב על מקום שתחתיו יש שם אוצר המלך, כסף וזהב טמונים שם, והוא רוצה לקסום. שידע מה שיש תחתיו."

‏איחרו ועיכבוהו לאשמדאי אצל שלמה המלך, עד שבנה בית המקדש.

 

 

מספר סידורי: 68

עמוד: סג-סד

מקור: (א, קא-קג). מעשה הגדולים, סי' של (בבלי, גיטין, סח; מדרש תהלים עח, יב); גסטר, סי' קיד; מעשה-בוך, סי' 104. – גינצברג ד, 168-166. ש"א, 195 (87). – א"י ה, 179-174. צפונות, קיא.

מלות מפתח: בניהו בן יהוידע, אשמדאי, שלמה, בית המקדש, שמיר, שדים, בור, מתיבתא דרקיעא (ישיבה של מעלה), מתיבתא דארעא (ישיבה של מטה), יין, חותם, שם המפורש, אלמנה, עיוור, שיכור, חתן וכלה, נעליים, סנדלר, שר של ים, תרנגול השדה (דוכיפת), דוכיפת, זכוכית, אוצר

 

 

 

 

 

לדף המבוא

לאתר מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור