|
Era un dia de lunes
Klaro i ermozo
Ma en unos pokos puntos
Pedri yo el mi gozo
Bendigo al ke en los sielos
Ke es grande en su valor
Siendo mi muerte sigura
Me la abolto a dolor
Grande nes ya me se rijo
A mi i a el mi ijo
Siendo stando i el debasho
No kedo debasho
De onde me vino esta desgrasia
Ke mi puerpo se incho de ansia
Tambien a mis djenetores
Les kavzi munchas dolores
Ainda no savesh la storia
Por tenerla en memoria
Me kayi kon una eskalera
De los sielos a la tierra
Viendo ke griti sin seso
Ke me se rompio el gueso
Akudieron me lo ataron
Al espital me yevaron
Zehud de los mis ijikos
Ke ainda son chikitos
I de akel viejo padre
Ke roga manyana i tadre
Hohma grande ay en Turkia
I en la medikeria
Kon un grande enstrumento
Vieron todo lo de adientro
Todos estavan al koriente
Ke era un semple aksidente
Viendo la fotografia
Vieron muncho demazia
Ya me tomaron la pierna
I me la ataron buena
I una karga bien pezgada
En el lecho fue atada
Kipur la nochada santa
Ke mandome en la manta
Yorando i esklamando
Del Dio pardon demandando
Lumbre era mi kayentura
Fin kuarenta de mizura
La pasion era tan fuerte
Ke preferia a la muerte
Mirando el negro grado
Me kitaron de este estado
A la araba me puzieron
A la ovra ya se dieron
No me demandesh mas nada
Ke mi pierna fue aboltada
Travando en los mis pelos
I mis gritos a los sielos
Surreya Bey muy amado
Doktor de muestro estado
Mirava siempre su echo
Asta yevarme al lecho
Ayin-a-ra muncha tengo
Grande famiya mantengo
La paras viene a la palma
Es kon reziko de alma
Pierna de alchi me izieron
Al lecho ya me puzieron
Piedra grande paresia
Muncho sufrir me azia
Sedaka es grande ovra
El ombre d'eya se kovra
I lo skapa de la muerte
Anke la tenga de 'nfrente
Kuando alchi me daron
La data ya sinyalaron
Si no pasa mez i medio
Tu pierna no sale en medio
Rosh Hashana todos a mi lado
I Kipur muy asolado
Atado komo un bandido
I mi puerpo espandido
Shabat nunka yo lavoro
Anke me inchan de oro
Moadim todos los dias
Asta'l kavo de mi vida
Tefilla de la manyana
Esto tengo de buena mania
Kavod a mi viejo padre
Kon el arvit de la tadre x2
|
יוֹם שִׁשִּׁי, הָיָה זֶה
יוֹם נָאֶה נָעִים
אַךְ לִי אָבַד תּוֹךְ רֶגַע
הַטַּעַם לַחַיִּים.
אוֹדֶה לְאֵל רָקִיעַ
רַבּוֹת תְּהִלּוֹתָיו
כִּי אֶת מוֹתִי הֵמִיר לִי
פֹּה רַק לְסֵבֶל רַב!
כִּי נֵס גָּדוֹל חוֹלֵל לִי
גַּם לִי וְגַם לִבְנִי
כִּי בִּהְיוֹתוֹ לְמַטָּה
לֹא הִתְגַּלְגֵּל עִמִּי.
מִנַּיִן זֶה הִגִּיעַ
אָסוֹן זֶה כֹּה צוֹרֵב
גַּם עַל הוֹרַי הֵבֵאתִי
רֹב סֵבֶל וּכְאֵב.
עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי
אֶת סִפּוּרִי עַד תֹּם
מִמַּדְרֵגָה נָפַלְתִּי
אֶל תּוֹךְ עָמְקֵי הַתְּהוֹם.
כִּי נִשְׁבְּרָה הָעֶצֶם,
זָעַקְתִּי עַד בְּלִי דַּי,
חָבְשׁוּ וּלְקָחוּנִי
לְבֵית חוֹלִים אֲזַי.
זְכוּת יְלָדַי עָמְדָה לִי
רַכִּים הֵם עוֹלָלַי
זְכוּת אָב זָקֵן - בִּקֵּשׁ הוּא
אָז רַחֲמִים עָלַי.
בְּתוּרְכִּיָּה רַבָּה כֹּה
חָכְמַת הָרְפוּאָה
כָּל שֶׁבִּפְנִים בְּלִי קֹשִׁי
בַּמַּכְשִׁירִים נִרְאָה.
הַכֹּל חָפְזוּ וְחָשׁוּ
הָיְתָה זוֹ תְּאוּנָה -
הַצִּלּוּמִים הֶרְאוּ אָז
אֶת מַה שֶׁלִּי אֻנָּה.
חָבְשׁוּ הֵם אֶת הָרֶגֶל
הֵיטֵב הֵיטֵב עַתָּה
וְגַם תָּלוּ מִשְׁקֹלֶת
עָלֶיהָ בַּמִּטָּה.
בְּלֵיל כִּפּוּר לֵיל קֹדֶשׁ
אֶל מִטָּתִי רֻתַּקְתִּי
בִּבְכִי גָּדוֹל אֶדְמַע
סְלִיחָה מֵעַל בִּקַּשְׁתִּי.
עַד אַרְבָּעִים טִפֵּס לוֹ
הַחֹם בְּלִי לֵאוּת
כֹּה רַב הָיָה הַסֵּבֶל
בִּקַּשְׁתִּי אָז לָמוּת.
וּבִרְאוֹתָם כִּי כָּכָה
וּמַה לִקְרוֹת עָלוּל,
אֶת מִטָּתִי הִסִּיעוּ
שׁוּב לְטִפּוּל בָּהוּל
אַל נָא לִשְׁאֹל תּוֹסִיפוּ -
הָרֶגֶל הִתְעַקְּמָה
שַׂעֲרוֹתַי תָּלַשְׁתִּי
זָעַקְתִּי אָז עַד מָה.
סוּרֶיָה בֵּיי טִפֵּל בִּי
רוֹפֵא מָסוּר מְאוֹד
כְּלָל לֹא הִרְפָּה הִשְׁגִּיחַ
עָלַי הוּא עוֹד וְעוֹד.
עַיִן רָעָה שָׁלְטָה בִּי;
מֻנָּח עַל צַוָּארִי
עֹל מִשְׁפָּחָה, אַרְוִיחַ
בְּקֹשִׁי רַב שְׂכָרִי.
רַגְלִי קִבְּעוּ בְּגֶבֶס,
אֶשְׁכַּב בְּמִטָּתִי,
כְּבֵדָה עַתָּה כְּמוֹ אֶבֶן,
וְרַב מְאוֹד סִבְלִי.
צְדָקָה מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא
תַּצִּיל תָּמִיד כָּל אִישׁ
מִמָּוֶת מַה קָּרוֹב לוֹ,
גַּם מִכָּל עֵסֶק בִּישׁ.
כְּשֶׁגִּבְּסוּ, קָצְבוּ לִי
לִשְׁבּוֹת חֹדֶשׁ אָרֹךְ
וְעוֹד מַחֲצִית הַחֹדֶשׁ
אָסְרוּ עָלַי לִדְרֹךְ.
רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּקְּרוּנִי
אַךְ בְּכִפּוּר נוֹתַרְתִּי
כָּפוּת כְּמוֹ פּוֹשֵׁעַ
בָּדָד בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי.
שַׁבָּת לֹא אֲחַלֵּל כְּלָל
גַּם לֹא בִּמְחִיר זָהָב
מוֹעֵד וְחַג אֶשְׁמֹר כָּאן
אַקְפִּיד בְּחֵשֶׁק רַב.
תְּפִלָּה אֹמַר כָּל בֹּקֶר
אֶצְלִי הֵן זֶה הָרֶגֶל
כִּבּוּד הוֹרִים אַחְזִיק בּוֹ,
עַרְבִית עִם רֶדֶת לֵיל.
|