חזרה לדף השער

לדף חגים ומועדים

ליום השואה

פארה איל דיאה דיל אולוקוסטו

נכתב בקרון החתום...

ד"ר אבנר פרץ

אחד השירים הידועים בשירה העברית אודות השואה הוא שירו של דן פאגיס "נכתב בקרון החתום". לפני זמן מה העביר אלי קרוב משפחה, ד"ר ראול מנשה, ניצול שואה מסלוניקי, את צילום הפתק הבא שאנו מציגים בזה. משקבלתי את הצילום לידי עברה בי התרגשות עצומה. הפתק הזה נכתב בידי קרובת משפחתי, בת דודו של ד"ר ראול מנשה, ליליאן, בחודש יוני 1943 בתוך המסע בקרונות החתומים מסלוניקי לאושויץ-בירקנאו. בעת המסע הנורא הזה לא ידעה עדיין ליליאן בת השש-עשרה כי היא עושה את דרכה אל מחנה ההשמדה שממנו לא תחזור. ליליאן היתה בתו של ד"ר אלברט מנשה, רופא ידוע בבית החולים הירש בסלוניקי ומוסיקאי מוכשר. גם ליליאן כמו כל בני המשפחה היתה מוסיקאית מחוננת, חניכת הקונסרבטויון של סלוניקי. היא חלמה ללכת בדרכי אביה, ללמוד רפואה ולהשתלם במוסיקה.

ד"ר אלברט מנשה ניצל בזכות המוסיקה. הוא שימש חלילן בתזמורת של בירקנאו. אשתו ובתו ליליאן נספו במחנה. מיד אחרי המלחמה היה ד"ר מנשה אחד הראשונים שהעלו זכרונותיהם בכתב ופרסמו אותם. "יומן בירקנאו" שלו הוא עד היום מסמך מצמרר. ביומנו הוא מתאר בין היתר את פרידתו מבתו. במשך חודש שלם היתה התזמורת מנגנת מדי בוקר במחנה הנשים ולאב ניתנה הזדמנות לתקשר עם בתו בסימנים ומבטי עינים. וכך כותב ד"ר מנשה ביומנו: "ליליאן, ילדתי האומללה! אני ממשיך לראות אותה חבושה מעין מטפחת על ראשה המגולח למשעי ומביטה עלי מרחוק. הגורל המר רצה שאביך ימשיך לחיות אבל גם לראות בנקמה..."

סיפורה של ליליאן היה ידוע לי מקריאה ביומנו של ד"ר מנשה ומזכרונות המשפחה. והנה 65 שנים אחרי מותה אני אוחז בידי זכר מרגש מן הנערה ההיא, כתוב בעצם ידה בתוך הקרון החתום העושה את דרכו אל ארץ המוות. כיצד שרד השיר הזה? פלא הוא בעיני. מתברר שגם בתוך מסע התופת הזה המשיך לבה של ליליאן לומר שיר. באותם ימים היה פופולרי בקרב הנוער בסלוניקי שיר צרפתי בשם "בֶּל אָמִי". למנגינתו חיברה ליליאן את השיר הפשוט, זמזמה אותו לעצמה והעלתה אותו על הכתב. השיר כתוב ביוונית. בסיועם של ד"ר ראול מנשה ומשה העליון פוענח הטקסט היווני ואני תרגמתיו ללאדינו ולעברית. אני חש כי ליליאן מנשה, השרה בדרכה אל המוות הנורא, אחות היא לדמות הבדיונית שעליה כתבתי את שירי "לה רומנסה די ריקה קוריאל, נוב'ייה די סאנגרי". יהי זכרה של ליליאן היקרה ברוך, ותהי נשמתה גנוזה בגנזי מרומים יחד עם אלפי אחיותיה הקדושות והטהורות שנרצחו בידי בני העולה הגרמנים.

ליליאן מנשה	Lilian Menashe
שלוניקי 1926 – אאושוויץ-בירקנאו 1943	(Saloniko 1926 - Birkenau 1943)
נכתב בקרון החתום	Eskrito en el vagon siyado
(לחן: בֶּל אָמִי)

מִגֶּטֹו "הַבָּרוֹן הִירְשׁ" הוֹצִיאוּנוּ	Del geto "Baron Hirsch" mos kitaron
וְלִקְרוֹנוֹת רַכֶּבֶת הוֹבִילוּנוּ	i adientro del vagon mos entraron,
חֲמִשִׂים וָמַעְלָה אִישׁ כָּאן עֲמוּסִים	mas de sinkuenta personas amontonadas
עִם כָּל מִינֵי צְרוֹרוֹת וּמִזְוָדוֹת דְּחוּסִים.	kon los bogos i las valijas bien unfladas.
וְאִם לֹא דַּי הָעֲצַבִּים לִמְתֹּחַ,	I si para los niervos esto no abasta,
הַתִּינוֹקוֹת לֹא חֲדֵלִים לִצְרֹחַ;	las kriaturas, sin kedar un punto, yoran asta
הָרֹאשׁ פֹּה מֵרֹב רַעַשׁ מִתְפּוֹצֵץ,	ke se patlea la kavesa del ruido interminavle.
אֲבָל עִמָּנוּ מְפַקֵּד שֶׁמִּתְרוֹצֵץ	El shefe del vagon muy fiel i muy amavle
דּוֹאֵג הוּא לָנוּ, מָסוּר וְנֶאֱמָן,	kore i aze todos los esforsos
שֶׁמַּיִם נְקִיִּים יִהְיוּ פֹּה כָּל הַזְּמָן.	ke tengamos bastante agua todos
וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם בְּכָל הַתַּחֲנוֹת	i en las estasiones el perkura
בְּמַיִם נְקִיִּים וּרְאוּיִים לִשְׁתּוֹת.	a renovarla siempre kon agua pura.
וּבַאֲשֶׁר לַעֲשִּׁיַּת צְרָכֵינוּ	En lo ke toka a los menesteres
קָשֶׁה פֹּה עַד לִמְאוֹד הַכֹּל עָלֵינוּ,	es muy difisil azerlos kuando keres -
בְּפִנָּה קְטַנָּה מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן	detras de un pirde en un kantoniko,
בְּסֵתֶר, עַל הַכְּלִי בַּלָּאט לִגְחֹן.	eskondido abokar sovre un tinikel chiko.
ליליאן מנשה	Lilian Menashe
[יוני 1943]	[djunio 1943]