חזרה לדף השער

לדף חגים ומועדים

לכבוד פורים

קופלאס לפורים מן הרנסנס

ד"ר אבנר פרץ

הגניזה הקהירית ממשיכה לספק שפע של חומר לחוקרי יודאיקה, ביניהם גם לחוקרים המתעניינים בראשית הספרות בלאדינו וזיקתה ליצירה ההיספנית.

אחד החוקרים האלה, אליעזר גוטוירט, הצביע לראשונה ב-1986 (ר' Eliezer Gutwirth, The Hispanicity of Sphardi Jewry: A Genizah Study, Revue des etudes juives t. 145 (Paris 1986), pp. 347-357 וכן במאמר מ-1992: Eliezere Gutwirth, Spain's 1492 legacy in Cairo Genizah, Genizah fragments no. 23 (Cambridge 1992) p. 4) על המצאותם בגניזה הקהירית, של שרידי המחזה "טראז'ידייה ז'וזפינה" מאת מיכאל דה קרוואחאל (Micael de Carvajal, מחזאי ספרדי בן הרנסנס, שנולד בעשור הראשון של המאה השש-עשרה ונפטר ב-1578) באותיות עבריות.

במאמר מאוחר יותר מ-1999 (דור גירוש ספרד (עורכים יו"ט עסיס וי' קפלן), ירושלים תשנ"ט, עמ' *93-*108, 1492Continuity and Change after ,Eliezer Gutwirth) העוסק בהמשכיות ושינוי אחרי 1492. מצביע גוטוירט בין היתר, על חשיבותם של שרידי דפוסים וכת"י מן הגניזה, אשר לא נודעו בביבליוגרפיה, להבנה מחודשת של התפתחות הספרדית-יהודית והיצירה בה במאה האחרונה לפני הגירוש ועל המשך ההשפעה הספרדית עליה במאה הט"ז.

גוטוירט לא ידע, שלבד מן הדף הבודד שהוא בחן ואשר מצא את דרכו מן הגניזה אל גנזי קיימברידג', מצויים שרידי דפים נוספים, שגם מקורם כפי הנראה בגניזה הקהירית, ואשר הגיעו לספרית בית המדרש לרבנים בניו יורק (JTS).

על קיומם של השרידים של ניו יורק נודע לי כאשר פרופ' דוד בוניס הואיל למסור באדיבותו לעיוני צילומי שרידי דפוסים קדומים בלאדינו שאיתר בספרית ה-JTS ושזוהו בידו על פי מאפייני הכתיב והלשון כשייכים למאה הט"ז.

בבדיקת הקטעים האמורים זיהיתי, ראשית, את מחזהו של קרוואחאל, אך נוסף להם זיהיתי גם קופלאס קדומות לפורים, המספרות את סיפור מגילת אסתר. גם הן משתייכות להערכתו של פרופ' בוניס, על פי מאפייניהן הלשוניים, למאה הט"ז. זהו, לפיכך, ממצא מפתיע המקדים את ראשיתה של תת הסוגה הזו, לעומת מה שמקובל היה עד היום, ביותר ממאה שנה.

בקטלוג הקופלאס של אלנה רומירו משוייך הטקסט המודפס הקדום ביותר בתת סוגה זו על דרך ההשערה (בהעדר תאריך מפורש) לשנת 1700!

(E. Romero, Bibliografía analítica de ediciones de coplas sefardíes, (Madrid: CSIC, 1992), no. 1).

הקופלאס שאנו דנים בהן כאן נדפסו באותיות מרובעות מנוקדות ובמתכונת הפרוסודית של ה"ארטי מאייור" בצורתו המובהקת: אוקטבות בעלות טורים דודיקאסילאביים וחריזה: א-ב-ב-א / א-ג-ג-א . במתכונת הזו כתב, למשל, המשורר הקסטילי פֶרַנְט סַנְגֵ'יס קַלַבֵירָה את שירו על הבלות העולם. נביא להלן את האוקטבה הראשונה מתוך יצירה זו ולאחריה לשם השוואה אוקטבה אחת מתוך הקופלאס לפורים (התרגומים לעברית שלי):

פֶרַנְט סַנְגֵ'יס קַלַבֶרָה	Ferrant Sánchez Calavera (1378?-1460?)
מדבר על הבלות העולם הזה	Dezir de las vanidades del mundo
בֵּאלֹהִים, רַבּוֹתַי צָעִיף זֶה נָסִירָה	Por Dios, señores, quitemos el velo
אֲשֶׁר מַעֲכִיר וּמְעַוֵּר אֶת עֵינֵינוּ;	que turba e ciega así nuestra vista;
נִרְאֶה נָא כֵּיצַד מָוֶת זֶה, אֲדוֹנֵנוּ,	miremos la muerte qu'el mundo conquista
גַּם רָם גַּם שָׁפָל לָאָרֶץ יָגִירָה.	lançando lo alto e baxo por suelo.
נִזְעַק לַמָּרוֹם וּשְׁחָקִים פֹּה נָעִירָה	Los nuestros gemidos traspasen el cielo
מֵאלֹהִים יְבַקֵּשׁ אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ	a Dios demandando cada uno perdón
סְלִיחָה עַל עַוְלוֹת וְכָל חֵטְא שֶׁחָטַאנוּ	de aquellas ofensas que en toda sazón
בְּיַּלְדוּת, בַּחֲרוּת, זִקְנָה שֶׁהִקְדִירָה.	le fizo el viejo, mancebo, mozuelo

מתוך הקופלאס לפורים:

קֵי אַל רֵיי טְיֵינדַה אֵיל וִירְדוּגוֹ דֵי רֵינוֹ אַה אַקֵילְיַיא טַאל שֵי לֵי אוֹטוֹרְגַאן וִידַאש יוֹ נוֹ פ'וּאֵי לְיַימַאדַה אֵישטוֹש טְרֵינְטה דִיאַש גְרַאן מְיֵידו מֵי טֵינגוֹ פאשאר שוברֵי אֵיל פ'וּאֵירוֹ אִי שֵיאֵיר שֵיאַה קוֹנְטַאדוֹ אַה גְרַאנדִישִימוֹ יֵירו דִישוֹלֵי מרדכי נוֹ פיֵינשיש טוּ אַגוֹרַה דִיזִיר נוֹ אַי מְיֵידוֹ פוּאֵיש שוֹ גְרַאן שֵניוֹרַה יוֹ אֵישְפֵירו אֵינֵיל דְייוֹ קֵי אֵיש פיאַדאדי[רו]

"אֲשֶׁר שַׁרְבִיטוֹ לָהּ הַמֶּלֶךְ יוֹשִׁיטָה בְּעֶצֶם יָדוֹ לָהּ חַיִּים אָז יַשְׁפִּיעַ; וְלִי, שְׁלשִׁים יוֹם לֹא קָרְאוּ לְהוֹפִיעַ אִירָא, עַל רֹאשִׁי, פֶּן אָסוֹן כָּאן אָמִיטָה מִשְׁגֶה יִהְיֶה זֶה אִם כָּכָה אַחְלִיטָה!" סָח מָרְדְּכַי: "אַל תֹּאמְרִי 'כְּלוּם לֹא יִקְרֶה לִי, גְּבִירָה אָנֹכִי וּמִפְלָט יִקָּרֶה לִי'. אֲנִי אֶל חַסְדֵי אֵל אֲקַו וְאַבִּיטָה.

מדובר כאן, אמנם, בקופלאס, כלומר שיר עלילה, להבדיל ממחזה. אולם, בדיקה סטטיסטית מעלה, שהדיאלוגים תופסים למעלה מ-60% מן הטקסט! במלים אחרות, הקופלאס נושאות אופי דרמתי מובהק, ומתגלית זיקה מהותית בינן לבין סוגת המחזה. אופי זה מוצא ביטויו לא רק בפרופורציה של הדיאלוגים לכלל היצירה, אלא גם בדרכי העיצוב של סצינות מסויימות מתוך המגילה. נוכל להבחין בכך היטב אפילו באוקטבה הבודדת שהבאנו לעיל. במקור (מגילת אסתר המקראית) אין דיאלוג ישיר בין מרדכי לאסתר. הֲתָךְ ("מסריסי המלך אשר העמיד לפניה") הוא המתווך ומביא את דברי אסתר אל מרדכי ואת תשובתו של מרדכי לאסתר. מחבר הקופלאס שלנו, ברצותו להגביר את האופי הדרמתי של הסצנה, הציב את אסתר ומרדכי זה מול זה והפך את דבריהם לדיאלוג ישיר.

דרך זו של עיצוב דרמתי של הנראטיב בקופלאס אופיינית מאוד גם לאמנותו של אברהם טולידו בקופלאס די יוסף הצדיק. אלא שטולידו בן המאה הי"ז מרחיק עוד צעד אחד בעיצוב הדיאלוגים ומפעיל מה שמכונה בפי יעקב חסאן אמצעי סגנוני חוגלרי: "כאמצעי סגנוני חוגלרי ניתן להחשיב גם את דרך הטיפול בדיאלוגים, שבהם רווח החילוף של בן השיח בלי הצגת הדובר ב- "Verbum dicendi" ( I.M. Hassán, Las Coplas de Yosef sefardíes y la poesía oral, Balada y Lírica, 2, 3er Coloquio internacional del romancero [1982], ed. D. Catalán, J. A. Cid, B. Mariscal, F. Salazar, A. Valenciano (Madrid 1994), pp. 276).

אלמנט לשוני סגנוני אחר הראוי לתשומת לב בקופלאס העתיקות לפורים המוצגות כאן לראשונה, הוא השפעת העברית (לצד הזיקה המובהקת לפרוסודיה ההיספנית-קסטילית של המאה הט"ו). הצירוף הלשוני שֵיאֵיר שֵיאַה המופיע בשורה השישית של האוקטבה המובאת לעיל נברא כולו ברוח העברית: "הָיֹה יהיה" (השוה עם לשון המגילה באותו מקום "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִי בָּעֵת הַזֹּאת" ותרגומו המסורתי ללאדינו: "פּוֹר קֵי סִי קַאלְיַיאר טֵי קַאלְיַיארֵיס אֵין לַה אוֹרַה לַה אֵיסְטַה").

שימוש זה במקור לצורך הדגשת הפעולה אינו קיים בספרדית והוא מעין תרגום שאילה מעברית, הנפוץ בתרגומי הבבואה המסורתיים של התנ"ך ללאדינו. ניתן אם כן לומר כי יצירות מוקדמות בלאדינו, בנות הדורות הראשונים שאחרי הגירוש, מצביעות על כפל יניקה והשפעה: מצד אחד, נטועים שרשיהן היטב בקרקע ההיספנית-קסטילית (פרוסודיה, לשון ולעיתים גם תמטיקה). מצד שני, הם ספוגים השפעות יהודיות-עבריות (תמטיקה, לשון וגם פרוסודיה, אם מביאים בחשבון, כי מרכיבים פרוסודיים היספניים נספגו גם ביצירה העברית שאחרי הגירוש. ר' להלן דברינו אודות פיוט לפורים של ישראל נאג'ארה).

נציג את שלוש המחרוזות הבאות מתוך הקופלאס הקדומות האלה לפורים. הקורא יוכל להתרשם מאיכות העיבוד הספרותי הזה ברוח הפרוסודיה הקסטילית: הדיוק במשקל ובחריזה (לפי דרישות הארטי מאייור), האיכות הלשונית והסגנון. אין ספק, הקופלאס האלה יצאו מתחת ידו של משורר מקצועי היודע היטב את מלאכתו:

אִי טוּ אִי טוּ לִינַאגֵ'י שיא[ן] דֵישְטְרוּאִידוש אִי קִיסָה קְיֵין שָבֵי שִי פ'וּאֵישְטֵי קְרִיאַדָה פַארַה אוֹרָה קוֹמו אֵישְטָה טַאן אפ'ורְטוּנָאדָה אִי קִיסַה דֵי אוֹטְרָה וִיאָה שֵיראן שוֹקוֹדִידוש אֵילְיָיא לֵי דִישו אַ[ ]א לוש ג'ודיאוש אַיוּנֵין טְרֵיש דִיאָש גְרָאנְדֵי אִי פֵיקֵינְיוֹ טַאנְבְּיֵין יוֹ אִי מִיש מוֹסָאש שֵירֵימוש אין א[ילְייוֹ] אִי קִיסַה קוֹן אֵישְטו שֵירֵימוש רֵיגְמִידוש. לוּאֵיגוֹ מָרְדֵכַי קוֹן וֵילוּנטָאד בוּאֵינה מַאנדו אַיונָאר אַה לָה ג'ודֵירִאָה טְרֵיש דִיאַש קונְפְלִידוֹש דֵי נוֹגֵ'י אִי דֵי דִיאָה אֵיל דִיאָה טֵירְסֵירוֹ וִישטְייוֹשֵי לַה רֵיְינַה פ'וּאֵישֵי אָה לָה קוֹרְטי דֵי קוֹנְשוּאֵילוֹ אַגֵ'ינַה טֵימְיֵינְדו מוי מוּנְג'וֹ אַבֵיר דֵי מוֹרִיר אֵיל רֵיי קֵי לָה וִדוֹ קוֹמֵינְסוֹ אָה רֵיאִיר טֵינדְייוֹלֵי אֵיל וֵירְדוּגוֹ אִי שוֹלְטוֹלֵי לָה פֵינָה לה רֵיְינָה קֵי וִידוֹ אֵיל וֵירְדוּגוֹ טֵינְדֵיר לְיֵיגושי מוּי פְרֵישטוֹ אִי טוֹקוֹלֵי אֵין לָה פוּנְטָה איל רֵיי קֵי אַשִי וִידוֹ הִיזוֹלֵי פְרֵיגוּנְטָה [קי בו]שקאש שִנְיוֹרה אוֹ קֵי אֵיש טוּ קֵירֵיר שי בושקאש די אֵיל רֵיְי טוּ פַארְטֵי טֵינֵיר מַאנְדוֹ טֵי דֵין הַאשטָה לָה מיאַטָאד אִי אישטו טֵי ג'וּרוֹ אַטִי דֵי וֵירְדַאד קֵי [ ] אַשִי מִישְמוֹ לו פוּאֵידֵיש קְרֵיאֵיר.

וְאַתְּ הֵן תֹּאבְדִי, בֵּית אָבִיךְ יִשָּׁמֵד מִי יֵדַע, אִם לַזֹּאת בֶּאֱמֶת לֹא נוֹלַדְתָּ, אוּלַי רַק לְעֵת שֶׁכָּזוֹ אַתְּ נוֹעַדְתְּ! אָז בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת יִשְׁעָם יִוָּלֵד". עָנְתָה לוֹ: "לֵךְ כְּנֹס הַיְּהוּדִים וְהַגֵּד כִּי שְׁלֹשֶׁת יָמִים צוֹם יָצוּמוּ הַכֹּל עִם נַעֲרוֹתַי גַּם אֲנִי בְּלִי לַחְדֹּל אֶנְהַג כֵּן, אוּלַי נִוָּשַׁע, לֹא נֹאבֵד. אֲזַי מָרְדְּכַי לָהּ נֵאוֹת וְהוֹדִיעַ בְּכָל מִשְׁכְּנוֹת הַיְּהוּדִים כִּי יָצוּמוּ עַד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יוֹם וְלֵיל בַּל יָקוּמוּ! בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִתְלַבְּשָׁה וְהוֹפִיעָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, לֶחָצֵר הִיא הִגִּיעָה. מְאוֹד הִתְיָרְאָה, חָשְׁשָׁה לְחָיֶיהָ. הַמֶּלֶךְ מִנֶּגֶד חִיֵּךְ לְמַרְאֶהָ, הוֹשִׁיט שַׁרְבִיטוֹ וְרוּחָהּ אָז הִרְגִּיעַ. אֶל מוּל הַשַּׁרְבִיט שֶׁבַּיָּד הַמּוּשֶׁטֶת קָרְבָה הַמַּלְכָּה, חִישׁ נָגְעָה בְּקָצֵהוּ. הַמֶּלֶךְ הִבְחִין וְעָרַךְ מַעֲנֵהוּ: "מַה זֹאת תְּבַקְּשִׁי הַמַּלְכָּה, בִּי נִבֶּטֶת? הַרְבִּי נָא לִשְׁאֹל, אַל תִּהְיִי כְּלָל מַמְעֶטֶת! הַאִם לְחֶלְקֵךְ בַּמַּלְכוּת תִּתְאַוִּי? חֶצְיָהּ יִנָּתֵן לָךְ אִם רַק תְּצַוִּי, הֲיִי נָא סְמוּכָה וּבְטוּחָה וְשׁוֹקֶטֶת!"

הנתונים שהוצגו פה בנוגע לשתי היצירות (הטרגדיה של יוסף והקופלאס לפורים): התֹּאָם הפרוסודי, זהות אותיות הדפוס ואופיין הדרמתי של הקופלאס, עשויים להביאנו לידי השערה (שאותה אני מעלה בזהירות רבה, בהעדר ראיות נוספות) כי שתי היצירות נדפסו זו לצד זו ומדובר בעצם בספר אחד, שממנו שרדו הקטעים שצולמו עבור פרופ' בוניס. מכל מקום, מעידה היצירה הזו על עומק החדירה של ההשפעה הספרדית-קסטילית: לא רק "גיור" ללאדינו של יצירה היספנית, אלא גם יצירה מקורית בלאדינו על נושא מקראי, הנוטלת את הדגם הפרוסודי מהמסורת הספרותית הקסטילית.

לאמור לעיל יש נגיעה ישירה ומעניינת ביותר למשורר הגדול, בן המאה הי"ז, אברהם טולידו ולמכלול יצירתו. לפי כל הידוע לנו חיבר טולידו לפחות שתי יצירות המשתייכות לתת הסוגה של קופלאס לפורים. אחת מהן, "אי פ'ואי אין דיאס די אחשורוש" (מוכתרת אצל רומירו בכותרת "Los milagros de Purim" (ר' רומירו, ביבליוגרפיה (לעיל) לפי המפתחות) נכתבה במתכונת הפיוט הידוע לפורים "מי כמוך" לר' יהודה הלוי. היא מגיעה לידינו בהדפסות אחדות (הראשונה בהן, ליוורנו 1767 באותיות לטיניות) ובכתבי יד. השניה נודעה לנו רק מתוך כותרת שירו של ר' יעקב בירב בספרו זמרת הארץ, מנטובה 1742: "פיוט שסדרתי על הנס הנזכר במשקל הפיוט שעשה החכם תולידו קופלאש די המן" (ר' יעקב בירב, זמרת הארץ, מנטובה תק"ה, דף כ"ה ע"א), ולא נמצאה עד היום. אם לשפוט על פי שירו של בירב, מדובר בקופלאס שלמחרוזותיהן יש מבנה פרוסודי מורכב.

הנה המחרוזת הראשונה מתוך הקופלאס הראשונות על הצלת טבריה לר' יעקב בירב (מאנטובה תק"ה. התרגום העברי שלי):

אינפישאר קירו קונטאר לְסַפֵּר עַתָּה אָחֵל

אין איסטה קאנטיגה בְּשִׁיר אֲזַמֵּרָה

איל קי לה אויי קאנטאר אֲפָרֵט שִׁבְחֵי הָאֵל

קי איל דייו בינדיגה גֻּדְלוֹ אֲפָאֵרָה

קומו לה איספיגה גַּם פֹּה אֲתָאֵרָה

אונו סוברי אוטרו מָה רַבּוּ נִסָּיו

נסים קי נוש אמושטרו מַה גָּדְלוּ חֲסָדָיו

איל דייו אבאשטאדו כְּשִׁבֳּלִים בַּעֹמֶר

אלטו אי אינשאלשאדו פִּי יַבִּיעַ אֹמֶר

(טוב טבריה, הקופלאס של ר' יעקב בירב על חידוש הישוב בטבריה ונסי הצלתה, תרגם מספניולית והקדים מבואות אבנר פרץ, מעלה אדומים 1991 עמ' 5)

כל מחרוזת מונה תשע צלעות המונות בהתאמה 7, 6, 7, 6, 6, 5, 6, 6, 6, הברות וחורזת במתכונת: א-ב, א-ב-ב, ג-ג, ד-ד. המתכונת הזו, שימשה דגם חיקוי בדורות הבאים הן לקופלאס לפורים והן לקופלאס מתת הסוגה של "קופלאס דיל פ'יליק" (קופלאס על פגעי הזמן, שרבות מהן מעצבות עלילה בת הזמן במתכונת "נס פורים").

האם היה טולידו ראשון המשתמשים במתכונת זו והוא זה שהנחילה לדורות הבאים? אין לדעת בבירור. מה שמתברר עתה הוא, כי הן בכל האמור בשימוש במתכונות פרוסודיות מורכבות והן באשר לזיקה בין שני הנושאים הבולטים של האפיקה והתיאטרון בלשונות היהודים, עלילת יוסף ואחיו ועלילת אסתר, צועד טולידו בעקבות מסורת שהתגבשה עוד במאה הט"ז. כפי שנראה בבחינה הספרותית של יצירת טולידו, נשמרת אצלו הפרופוציה: למעלה מ-60% מן הטקסט תופסים דיאלוגים דרמתיים.

לתבנית הפרוסודית המורכבת של הקופלאס של טולידו ושל בירב לא מצאנו מקבילה בשירה ההיספנית. אולם יש לה זיקה לתבנית פרוסודית עברית מן המאה הט"ז שבה משתמש ר' ישראל נאג'ארה בפיוט הנראטיבי הארוך שלו "אזכרה ימים מקדם" (שכותרתו: "שיר וזמרה מהוללה למקרא מגילה"), המספר את סיפור מגילת אסתר. מעניין לציין, כי נאג'ארה לא בחר כדגם לפיוט זה את פיוטו הידוע של יהודה הלוי לפורים "מי כמוך" (אף על פי שהכיר כמובן היטב דגם זה והשתמש בו לפיוט נראטיבי שלו לחנוכה "אודה שמך כי פדית אותי", המכונה בפיו "מי כמוך לשבת של חנוכה"). על המקור שממנו לקח את התבנית הפרוסודית לפיוט שלו אנו למדים מתוך כותרת המשנה האומרת: "כולל רב ספור מגלת אסתר מתישב על ניגון ויליינשטי אינטירימוש קון לוש בואינוש אנייוש". (ישראל נג'ארה, זמירות ישראל (מהדורת פריס-חורב), תל אביב תש"ו דף ק"ג ע"א) הכותרת הזו הינה יוצאת דופן בהשוואה לכותרות הרגילות. ברגיל, מציין נג'ארה את הלחן שבו יש לשיר את הפיוט במלים כגון: "לחן אלש מונטנייאש מי אלמה אלש מונטנייאש מי אירי" ומוסיף בדרך כלל גם את שם המקאם התורכי. ציון הלחן במקרים האלה אינו מחייב תואם פרוסודי בין הפיוט לבין שיר הדוגמא, אלא רק אימוץ חופשי של הנעימה הנוכרית לצורך זמרת הפיוט העברי. ציון המקאם התורכי (יחד עם ראיות אחרות שלא יפורטו כאן) מצביע על כך שבזמנו של נאג'ארה (המחצית השניה של המאה הט"ז) כבר הושרו הרומאנסות והשירים הליריים הקסטילים שהובאו בידי המגורשים מספרד בנעימות תורכיות שנשאבו מן הסביבה המוסיקלית החדשה של האימפריה העות'מנית. מהלך זה של שימור התמליל הקסטילי בד בבד עם המרת הלחן הספרדי בנעימה תורכית, לא התרחש מאליו אלא הובל, לדעתי, בידי חוגלרים יהודים-ספרדים שנחשפו לסביבה המוסיקלית החדשה והגשימו מהפך זה תוך תקופת דור או שניים.

הכותרת יוצאת הדופן של נאג'ארה לפיוט "אזכרה ימים מקדם" לפורים מצביעה, כנראה, על כך, שבמקרה הזה, אימץ לעצמו נאג'ארה לא רק את הלחן, אלא גם את התבנית הפרוסודית. הוא אינו מציין רק את שמו של השיר הקסטילי אלא גם את שיוכו הז'נרי: villancete. נתבונן במחרוזת הראשונה של הפיוט:

אֶזְכְּרָה יָמִים מִקֶּדֶם

בָּהֶם נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתָ

אֲזַי מְאֹד נַעֲלֵיתָ

בִּגְאֹל עַמָּךְ מִיָּד צָר

עַתָּה יָדְךָ לֹא תִּקְצַר

לִפְדוֹת צֹאן נַחֲלָתֶךָ

וְיוֹם לְיוֹם יוֹדוּ שְׁמֶךָ

גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא (שם, שם)

לפנינו אוקטאבה אוקטוסילאבית, המזכירה בחריזתה (א-ב-ב-ג-ג-ד-ד-ח) את ה"ארטי מאייור", בכל האמור בחריזה של ששת הטורים הפנימיים, אך חסרה את החרוז החובק החורז עם החרוז האמצעי (טורים 4 ו-5). החרוז הראשון הוא יתום והאחרון הסוגר את המחרוזת הוא חרוז חוזר המשותף לכל המחרוזות. ניתן, כאמור, לראות אולי בפיוט הזה את התבנית המקשרת בין הפרוסודיה ההיספנית-קסטילית לקופלאס לפורים לאברהם טולידו.

הממצאים האלה כולם הם בגדר תרומה להבנת רצף היצירה בלאדינו למן התקופה שלפני גירוש ספרד ועד ימינו. המבקש להרחיב הכרותו עם תופעה זו, מוזמן לעיין בספרי: הקופלאס של יוסף הצדיק - עיון השוואתי ביקורתי רב-תחומי, בחינת מיקומה של היצירה על פני רצף הספרות היפה בלאדינו, ההדרה ותרגום היצירה לעברית, ירושלים תשס"ו.