|
שירות ותשבחות של השבתאים פרסום חדש מתוך כתבי יד שבתאיים ד"ר אבנר פרץ בשנת 1683 התרחש בשׂלוניקי מאורע שדומה
כי לא היו דוגמתו בעם ישראל. שש עשרה שנים אחרי שנדמה היה כי הגיעה לקיצה התנועה
המשיחית הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל בהמרתו של מנהיג התנועה ומשיחה, שבתי
צבי, ועשר שנים אחרי מותו של הלה כמוסלמי, קמו כשלוש מאות משפחות בשׂלוניקי, אשר
המשיכו באמונתם המשיחית גם אחרי המרתו של המשיח, והלכו בעקבותיו, נטשו את היהדות
וקיבלו עליהם את האסלאם. להמרה בהיקף כזה, מרצון ומהכרה ולא
באונס, הייתה השפעה קשה ביותר על החברה היהודית בשׂלוניקי. פרופ'
מאיר בניהו, שחקר פרשה זו וכתב עליה בהרחבה ('ההמרה הגדולה בשאלוניקי',
בתוך ספונות כרך י"ד [1971-7]),
תולה את התופעה המדהימה הזו בצרוף של לחץ חיצוני ולחץ פנימי. הלחץ החיצוני בא
מצד המנהיגות היהודית, אשר ביקשה להלחם בשרידי השבתאות ולעקור כל גילוי של דבקות
באמונה המשיחית הזו ולשקם את קהילות ישראל אחרי המבוכה הנוראה שהותירה אחריה
השבתאות. הלחץ הזה הוליד את ההחלטה
שגמלה בקרב מנהיגי השבתאים בשׂלוניקי (שלמה פלורנטין, יוסף פילוסוף, חותנו של
שבתי צבי ובנו יעקב המכונה "קירידו") ללכת
בעקבות שבתי צבי, לצאת מכלל ישראל ולהיכנס בגדר האסלאם. בעקבות זאת בא הלחץ
הפנימי על חוגי המאמינים ובני משפחותיהם לעשות כמעשה המנהיגים ולהמיר את דתם.
הלחץ היה כה חזק עד שמי שרצה לדבוק ביהדותו נאלץ להימלט משׂלוניקי ולהרחיק נדוד.
בסופו של התהליך מצאו עצמן, כאמור, שלוש
מאות משפחות מחוץ ליהדות. הן המשיכו להתגורר בשׂלוניקי עד להסכם חילופי
האוכלוסין עם יוון ב-1923. במשך הזמן התפלגו לכיתות, שכל אחת מהן התבדלה לעצמה
ובניה התחתנו רק בינם לבין עצמם. הם כינו עצמם "מאמינים" וכונו בפי
אחרים "דוֹנְמֶה" (המהופכים). הם התגוררו בשכונות נפרדות בשׂלוניקי
והתבדלו לא רק משכניהם היהודים אלא גם מבני דתם החדשה, התורכים המוסלמים. הם
נהגו כלפי חוץ כמוסלמים מאמינים, הקפידו על הליכה למסגד, נשאו שמות תורכיים,
נישאו אצל הקאדי, אולם בסתר קיימו את אמונתם הייחודית: היה להם פולחן סודי
משלהם, נשאו בבית שמות יהודיים, התחתנו בטקס שני בתוך הקהילה. הלאדינו נהפכה להם
ללשון קודש, שבה נשאו תפילות, חיברו פיוטים וניהלו את הפולחן. במחצית הראשונה של המאה העשרים החלו
להתגלות קבצי תפילה ופיוטים של הדוֹנְמֶה. רובם
כתובים לאדינו בכתב סולטריאו (חצי קולמוס) מיוחד,
שניכרת עליו השפעת הכתב הערבי (שנהג באותה עת בתורכית). קובץ ראשון של "שירות ותשבחות של השבתאים" פורסם
בירושלים ב-1948 בידי החוקרים משה אטיאש, יצחק בן צבי
וגרשום שלום והתבסס על כתב יד ספרית מכון בן צבי 2270 (להלן כת"י
א) הוא מונה 239 שירים. קובץ שני פוענח והוכן לדפוס בידי משה אטיאש ונמצא עדיין בכתובים במכון בן צבי. הוא מתבסס על כתב
יד ספרית מכון בן צבי 2271 (להלן כת"י ב). הוא
מונה 105 שירים. לפני ארבע שנים נמסרו לי מידי מכון בן צבי לפענוח צילומים של
שלושה כתבי יד נוספים, שנים מהם כתבי יד שנרכשו בהשתדלותו של יצחק בן צבי
ומצויים בגנזי מכון בן-צבי (נוסף לשני כתבי היד שצוינו לעיל): כתב יד 2272 (להלן
כת"י ג), המונה 161 שירים; כתב יד 2273, (להלן כת"י ד) המונה 306 שירים. כתב היד השלישי נמצא בגנזי
אוניברסיטת הרווארד, כתב יד הרווארד
80 (להלן כת"י
ה) והוא הגדול מכולם – פנקס עב כרס המכיל 680 פיוטים נוספים של הדונמה (לתיאור של כתבי היד ותכולתם ר': י' י' פנטון, 'קובץ חדש של שירים שבתאיים', החלום ושברו, התנועה
השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (עורכת
רחל אליאור), כרך ראשון, עמ' 331-330). המלומדים שהוציאו לאור את הקובץ הראשון
התייחסו לסמלים ולרעיונות השבתאיים המצויים בשירים,
אולם לא נתנו דעתם במידה מספקת לזיקה אחרת שלהם: הזיקה לצוּפִיּוּת, הלא היא
תנועת החסידות באסלאם שהושפעה עמוקות מן הניאו-אפלטוניות ומרעיונות מיסטיים
שמקורם בדתות המזרח (ראה על כך אצל י. י. גולדציהר,
הרצאות על האיסלאם, ירושלים 1951). יציאתם של חסידי שבתי צבי מכלל ישראל,
בעקבות ההמרה הגדולה של 1683, הפגישה אותם עם הזרם הייחודי הזה באסלאם: מסדרי
הדרווישים הצוּפיים. הצופיות, שהיא הסקטור היותר טולרנטי והפחות קנאי באסלאם, היתה אגף נוח ביותר להסתופף בו עבור הדוֹנְמֶה.
במסדרי הדרווישים הצוּפִיִּים, (כמו מסדר מֶוְלְוִי,
חסידיו של ג'לאל אַ-דִין אַ-רוּמִי) גברה לעתים ההערצה למנהיג המייסד על פני
ההערצה למוחמד. דבר זה התאים לדוֹנְמֶה, שפולחנם סבב סביב דמותו של המשיח שבתי
צבי. כמו שקורה לעתים במפגשים בין-תרבותיים, פעל המפגש הזה בכיוון של הפריה
וצמיחת יצירה מקורית מעניינת בקרב הדונמה. כלי הקיבול
לפרץ היצירה הזה הייתה הלאדינו. בפעם הראשונה, ודווקא מחוץ לגדר עם ישראל, מקבלת
הלאדינו, שעמדה תמיד בצילה של העברית בכל האמור ביצירה מקורית, מעמד של לשון
קודש כמעט בלעדית. מאות הפיוטים השבתאיים בלאדינו
המגיעים אלינו באמצעות חמישה כתבי יד שנגלו עד כה, מאפילים, לפחות מבחינה
כמותית, על היצירה השירית בלאדינו בקרב היהודים במאה הי"ח. אמת, חלק לא קטן
מן הפיוטים האלה, למרות חשיבותם הרבה להבנת הפולחן ומערכת המושגים הדתית של
חסידי שבתי צבי שהמירו דתם, אינם מצטיינים באיכותם הספרותית. אולם מצויים בשפע
העצום הזה שירים בעלי איכות ועצמת הבעה מיסטית שאין דוגמתם ביצירה המקבילה
בלאדינו בקרב היהודים. שנים מיוצרי הפיוטים האלה נודעו לנו בשמם: יהודה לוי (ששם
העט שלו היה: טובה) וחייא אלבו (ששם העט שלו היה:
זכרי). מבחינה ספרותית מופיעים בשירתם הגאזלים. צורה
ספרותית זו, שהתפתחה בשפה הפרסית ואחר כך גם בשפת אוּרְדוּ, נשאה אצל הצוּפיים
אופי מיסטי עמוק. לפני שנים אחדות נמסרו לי לפענוח בידי
מכון בן-צבי שלושת כתבי היד כת"י ג', כת"י ד' וכת"י ה'.
במהלך עבודתי פענחתי, שעתקתי ותרגמתי (תרגום מילולי) מאות פיוטים. בשנת תשס"ז (2006) פרסמתי בהסתמך
על העבודה הזו את הלקט "מים אש ואהב"ה, גאזלים ושירים מיסטיים אחרים של השבתאים". היה זה
פרסום סלקטיבי של עשרים וחמישה שירים ופיוטים מתוך המאות הכלולות בכתבי היד. הוא
נעשה על פי קני מידה של איכות ספרותית והכיל לבד מן הטקסטים המקוריים גם תרגומים
עבריים אמנותיים מעשה ידי. במבוא ציינתי, כי אין המבחר הזה מכוון לשקף את עולם
המושגים הדתיים-קבליים של השבתאים המוצא ביטויו במכלול הפיוטים. עתה אני ניגש לפרסום, באתר הזה, של כלל
הפיוטים לפי סדר הופעתם בכתבי היד, בתעתיק מדויק של הטקסט ובלוויית תרגום עברי
מילולי (דוגמת זה שהותקן בידי אטיאש בספר שירות
ותשבחות של השבתאים"), מתוך מטרה להעמיד לרשות חוקרי קבלה וחוקרי שפת
הלאדינו ותרבותה חומר גלם לעיון ומחקר. במקביל, אני שוקד על הכנת בסיס נתונים
רחב שבו ירשמו הפיוטים שבכתבי היד ותתאפשר הצלבה של מופעים שונים של אותו פיוט
בכתבי היד השונים. בהסתמך על כך, אני מצרף כבר עכשיו בשולי תעתיק הפיוטים הפניות
לכתבי יד אחרים (לרבות "שירות ותשבחות" שהופיע בספר). ההפניות האלה הן
לפי שעה חלקיות בלבד, עד להשלמת העבודה על כתבי היד ובניית בסיס הנתונים כולו.
לבד מזאת השתדלתי לזהות אקרוסטיכונים בתוך הפיוטים
(המשתבשים לעתים קרובות בשל הכתיב הפונטי שבו נכתבות בכתבי היד המלים העבריות)
ולהוסיף הערות והפניות אחרות. העבודה רחוקה מלהיות מושלמת ויכולות לבוא השגות על
הפענוח, הקריאה והתרגום, אלא שהעדפתי לא לעכב עוד את הפרסום. אשמח לקבל מידי
הקוראים הגהות ותיקונים ולהתייחס אליהם במלוא כובד הראש. בתוך הלקט משובצים גם
צילומים של פיוטים נבחרים מתוך כתב היד ותרגומים אמנותיים שלי לפיוטים נבחרים
(מתוך מה שפרסמתי ב"מים אש ואהבה"). אלה מופיעים בגופן וגודל אות
שונים מהמובא ברצף הפיוטים, כדי להבדילם הבדל היטב מאלה. אני מבקש להודות למכון בן צבי ולמזכירו
המדעי מר מרדכי גלצר שהעמידו לרשותי את כתבי היד
והעניקו לי את הרשות לפרסמם ולהעלותם על האתר. אני חוזר ומביע תקוותי (כשם
שעשיתי במבוא ל"מים אש ואהבה") כי פרסום זה יביא ענף נידח, במידת מה,
של היצירה המקורית בלאדינו גם לציבור קוראים שאינו נמנה דווקא עם חוקרי קבלה וספיחיה. אנו פותחים בפרסום פיוטים מתוך כתב יד
ג' (כת"י מכון בן צבי 2272). בשלב זה העלנו את
הפיוטים א-קיז (1 – 117) מתוך 161 הפיוטים הכלולים
בכתב היד. אהב"ה,
וכמוה גם אח"ד, עולים בגימטריה
למנין י"ג, אהב"ה
ואהב"ה מצטרפים לכלל שם הוי"ה,
האחדות העליונה. מי יתן ותשרה רוח האהב"ה העילאית על קוראי השירים האלה. |