חזרה לדף הראשי

חזרה לפרח צחור

פרח צחור

 מסע בנתיבי הרומנסה

 עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע

 

אבנר פרץ

ירושלים

1969

 

 

עצובה היא האינפנטה...

(הרוזן אלרקוס)   (MP 64) (CMP L1)

          עֲצוּבָה הִיא הָאִינְפַנְטָה - עֲצוּבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ,

          כִּי לְהַשִּׁיאָהּ עַד הֵנָּה - טֶרֶם הִתְפָּנָה אָבִיהָ.

          בְּנוֹת ט"ו כְּבָר נְשׂוּאוֹת הֵן - יְלָדִים לָהֶן וּבַעַל

          וּשְׁנוֹתֶיהָ כְּבָר כ"ד - וַעֲדַיִן לֹא אֵרְשׂוּהָ.

5         - אַשְׁמָתֵךְ הִיא, הָאִינְפַנְטָה - אַשְׁמָתֵךְ, אַתְּ הַיּוֹדַעַת!

          הֵן יָכֹל רוֹזֵן סֵבִילְיָה - לָךְ, מִכְּבָר לִהְיוֹת לְבַעָל.

              - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

          מַעְיָן יֵשׁ בְּסֵבִילְיָה, - מַיִם צוֹנְנִים נוֹבֵעַ,

          גָּמְעָה מִמֵּנוּ הָאִינְפַנְטָה - בַּת, לָלֶדֶת הִיא כּוֹרַעַת.

         לְהַסְתִּיר זֹאת מֵאָבִיהָ - מִתְחַלָּה הִיא עַל יְצוּעַ.

10       לָרוֹזֵן הַטּוֹב קָרְאָה - כִּבְעָבָר, לָסוּר אֵלֶיהָ.

          הַרוֹזֵן, זֶה אַךְ קְרָאוּהוּ - בְּלִי דִּחוּי מִהֵר, הִגִּיעַ.

          דֶּרֶךְ שֶׁל ט"ו יָמִים - בִּשְׁמוֹנָה, לִגְמֹא הִצְלִיחַ.

          - לָמָּה יַקִּירָה, קָרָאת לִי? - מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, אִמְרִי נָא.

          - קַח, רוֹזֵן, אֶת הַתִּינֹקֶת - בִּכְנַף כֻּתָּנְתְךָ שָׂאֶנָּה.

15       שְׂכֹר נָא עֲבוּרָהּ מֵינֵקֶת - קְצֹב לָהּ שְׂכַר יוֹם, רֶבַע לִירָה.

          בְּצֵאתוֹ, עַל סַף הַדֶּלֶת - הַמֶּלֶךְ מִמּוּלוֹ הוֹפִיעַ.

          - הָרוֹזֵן, מַה זֹאת תִּשַּׂא - תַּחַת כְּנַף הַבֶּגֶד, שָׁמָּה?

          - לְיוֹלֶדֶת זֶה עַתָּה, - צְרוֹר שְׁקֵדִים טְרִיִּים אָבִיאָה.

          בְּאָמְרוֹ זֹאת, הַתִּינֹקֶת - בִּבְכִיָה קוֹלָהּ הֵרִימָה.

20       - קַח נָא, קַח אֶת הַתִּינֹקֶת, - יְלָדַתָּה הָאִינְפַנְטָה.

          אֶת חַרְבּוֹ שָׁלַף הַמֶּלֶךְ, - צַוָּארוֹ שִׁסֵּף, שִׂסֵּעַ.

 


Ttiste Stava La Infanta... (i-a)

(El Konde Alarkos) (MP 64) (CMP L1)

 

        Triste stava la infanta - mas triste de kada dia,

        Porke no la kazo su padre - ni su kuidado tenia.

        Mosas k’eran de kinz’anyos - marido i ijos tenian,

        Eya ke era de ventikuatro - por despozar la tenia.

5      - Vuestra kulpa es la infanta - vuestra era, ke non mia!

        Vos ya estuvierash kazada - kon el kondo de Seviya

       - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

        En Seviya ay una fuente - i una fuente de agua fria,

        De akeya bivio la infnta - kedo prenyada de una ninya.

        Por lo enkovrir del padre - se izo de la hazina.

10    Mando yamar al buen konde - ke en otras vezes ya lo azia.

        El konde ke fue yamado - non tadro la su venida.

        Kamino de kinze dias - en ocho los ayegaria.

        - Ke era vuestra demanda - i la vuestra bien kerida?

        - Toma a esta kriatura - en faldar de vuestra kamiza,

15    Metelda en kriadera - en chirek de lira al dia.

        A la salida de la puerta - kon el buen rey s’enkontraria.

        - Ke yevash aki el buen konde - en faldar de vuestra kamiza?

        - Yevo almendrikas muevas - para la rezin parida.

       Estas palavras diziendo - la kriatura yoraria.

20    - Toma esta kriatura - de la infanta vuestra ija.

        El rey travo la espada - la kavesa le kortaria.

   

הרוזן אלרקוס

מקור: איסטריאה אאיליון. 185 LAD .F

הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 23; MP 64, 106 ;  L1, R3, R5 CMP; XIX  HEMSI;

F. LAD 132, 19/1, 192/4

המוטיבים: שורה 7 - המעיין המעבר (גורם לנשים להתעבר).

באוסף הפולקלור של "ספרד" (F LAD) נמצאות ארבע הקלטות של הרומנסה 1L (הרוזן אלרקוס), כולן מצפון אפריקה, אחת-עשרה הקלטות של הרומנסה 3A (האינפנטה שילדה בת) ושתי גרסאות משולבות מיוון. סך הכל שבע-עשרה גרסאות.

 

     הקטלוג של הרומנסירו הספרדי-יהודי בארכיון של מננדס פידל (CMP) מצביע על כך שהרומנסה שלנו הינה ביסודה הרכב של שלוש רומנסות (או חלקים שלהן): "הרוזן אלרקוס" ((CMP: L1, "המעיין המעבר" (CMP: R5) ו"האינפנטה שילדה בת" (CMP: R3). ההנחה הזאת נשענת על כך שאנו פוגשים את המרכיבים השונים גם כרומנסות עצמאיות בפי מידענים מן המזרח ומה שחשוב יותר, במסורת המערבית (טנג'יר, טיטואן וכולי) אלו הן רומנסות נפרדות לכל דבר. לכל אחת מהן עלילה עצמאית המפותחת ונפרשת בצורה מלאה והן אינן מתחברות במסורת זו אף פעם לרומנסה אחת. בדיקה מקרוב של הנתונים בקטלוג מראה כי כאלה הם פני הדברים בקשר לרומנסה הראשונה והשלישית. הנושא השני, "המעיין המעבר", לעומת זאת, מופיע אומנם במסורת המערבית כרומנסה עצמאית (CMP: R4), אך לא כן במסורת המזרחית. שם הוא אינו מופיע כרומנסה עצמאית, אלא מצטרף לאחד או שנים מן המרכיבים האחרים. בדיקה נוספת בקטלוג תראה כי צירוף המרכיבים לרומנסה אחת, כפי שאנו פוגשים ברומנסה שלנו, אינו מקרי. בארבע גרסאות המובאות בקטלוג ושמקורן בסלוניקי וסביבותיה וכן בגרסתו של אטיאש (שגם היא סלוניקאית) ובגרסתו של חמזי (שוב מסלוניקי) מופיע אותו הרכב: R3+R5+L1 (במקרה אחד הסדר משתנה). יש לנו, אם כן, מקבץ נאה של שבע גרסאות שמקורן במסורת הסלוניקאית והרכבן ותוכנן כמו זה שהבאנו כאן.

     אנו יכולים לשער, אם כן, כי ההתפתחות ההיסטורית הייתה כזו: מתוך שתיים, שלוש רומנסות-אם איבריות קדומות (שאת עקבותיהן נוכל למצוא בשתי רומנסות המופיעות ב"Primavera" - אנתולוגיה של רומנסות מן המאה השש-עשרה) השתלשלו הגרסאות היהודיות בשני ענפים נפרדים, בענף המערבי ובענף המזרחי. עדות קדומה יותר מזו של המידענים על מציאותה של אחת מן הרומנסות בענף המזרחי אנו פוגשים במפתיע בכתב יד משנת 1702 שחקר אטיאש. זהו ילקוט פיוטים עבריים של ש"צ בית הכנסת הליוואנטיני בוונציה, משה הכהן (ראה אטיאש - קנסונירו יהודי ספרדי עמ' 9). הפיוטים העבריים שבילקוט הושרו לפי נעימות רומנסות ושירים ספרדיים והמעתיק מביא בראש הפיוט את השורה הפותחת של שיר הדוגמא שלנעימתו יש לשיר את הפיוט. בעמוד קי"ג של כתב היד מופיעה השורה: ""Parida esta la infanta שהיא כנראה השורה הפותחת של הרומנסה על האינפנטה שילדה בת. שלב משני בהתפתחות הרומנסות בענף המזרחי אנו פוגשים במקבץ הגרסאות הסלוניקאיות הנזכר: הרומנסות השונות מצורפות ו"מותכות" כאן לכלל רומנסה אחת. הרומנסה שנרשמה מפיה של אסטריאה אאיליון ושאותה אנו מביאים בפניכם במקור ובתרגום עברי היא התוצאה של התפתחות משוערת זו.

     עסקנו עד כה בקצרה בהתפתחות ההיסטורית. נבחן עתה את הרומנסה מנקודת ראות ספרותית. מנקודת ראות זו יכולה הרומנסה להיחשב שלימה, עקבית ומלאה, גם אם המחקר ההיסטורי המשווה יזהה בה, בוודאות או על דרך ההשערה, חטיבות שלימות הלקוחות ממקורות שונים. במלים אחרות, אם במכוון ואם בתהליך בלתי מודע, נעשתה כאן פעולת יצירה שתוצאתה רומנסה חדשה. אנו סבורים כי התוצאה המונחת לפנינו במקרה הזה היא יפה ומוצלחת מבחינה ספרותית. ננסה להדגים זאת הלכה למעשה: תהליך ההתפתחות ההיסטורי מותיר לפעמים עקבותיו בצורת "פערי רצף", כלומר, קטעים שבהם אין הרומנסה מבהירה לקורא את מלוא השתלשלות העלילה ומותירה אחריה סימני שאלה. פערי רצף אלה לא רק שאינם בהכרח בגדר "פגימות", הם עשויים להיחשב באמות מידה ספרותיות מודרניות ליתרון והישג. ברומנסה שלנו, אנו לומדים על כך שלאינפנטה (הנסיכה יורשת העצר) הייתה הזדמנות ואפשרות להינשא לרוזן סביליה. האפשרות לא התממשה. מדוע ולמה? לדברי האב, באשמתה שלה. מהי בדיוק האשמה, איננו יודעים. עתה מעוניינת האינפנטה דווקא להינשא. היא שומרת על קשר נסתר עם הרוזן ואף הרה לו במכוון (ראה להלן). אם כן, מדוע שלא תינשא לו עתה? האם משום שנשא לו בינתיים אחרת? (הגרסאות ממרוקו של הרומנסה "הרוזן אלרקוס" מדברות על כך במפורש ובהמשך העלילה מתואר שם כיצד נאלץ הרוזן לסלק את אשתו כדי לפנות את הדרך לנישואין עם האינפנטה - אולם לכל זאת אין זכר ברומנסה שלנו). לשאלות אלה אין הקורא מקבל מענה. אולם אין בכך לפורר את הרומנסה ולטשטש את משמעותה. האחריות למילוי הפערים מוטלת על הקורא. עליו להפעיל כאן את תחושותיו ודמיונו. בכך מתווסף מתח חיובי לרומנסה. המתח הזה מחזיק את הרומנסה. חוסר הוודאות בפענוח הנו אתגר לקורא הרגיש. קראו שנית את הרומנסה והיווכחו!

     עניין אחר, המעיין הניסי. בדרך כלל אין עולמה של הרומנסה הספניולית עשיר בהתרחשויות שמעל הטבע. אם נשווה בעניין זה את נוסחתנו עם אלה של אטיאש וחמזי, נגלה כי לעומתן היא חסכונית מאין כמוה. היא אינה מפליגה בתיאור חיצוניותו של המעיין ולא בתיאור סגולותיו הפלאיות. היא רק מספרת בלשון לקונית כי האינפנטה שתתה מן המעיין ועתה היא הרה ללדת. אולם מאזכור מקומו של המעיין ומן ההמשך אנו נרמזים, באופן אירוני משהו, כי בביקורה בסביליה פקדה האינפנטה לא רק את המעיין הפלאי אלא גם את ארמון הרוזן ולכך הייתה כנראה גם כן תרומה כלשהי להריונה... האנקדוטה על המעיין רומזת מכל מקום על היותו של ההיריון הריון מכוון מצד האינפנטה, אולי כדי לקשור אליה את הרוזן בעבותות חזקים יותר. עד כמה מדובר כאן ברקמה עדינה ורגישה של הרומנסה שההתפתחות בה אינה עולה תמיד יפה, אנו יכולים ללמוד מתוך השוואה עם גרסתו של חמזי. גם שם מתחלה האינפנטה במיטתה כדי להסתיר את הלידה מאביה המלך. אולם בסמוך לכך היא קוראת לפי גרסא זו דווקא לאב (ולא לרוזן) ומוסרת בידו את התינוקת. שינוי קטן (אך רב משמעות) זה מטשטש את עצמתה של הרומנסה. המפגש הדרמטי של המלך והרוזן נשמט כאן לחלוטין והרומנסה נותרת קטועה ופגומה מן הבחינה הספרותית.

     להשלמת העיון הספרותי נתעכב עוד על הקטע המסיים את הרומנסה שלנו, המפגש בין הרוזן והמלך. הרוזן הנשאל על ידי המלך בדבר המשא שהוא נושא תחת כנף בגדו, אינו מרחיק יותר מדי את עדותו ברצותו להסתיר את האמת. הוא מספר למלך על שקדים שהוא נושא לאשה יולדת. לגבי הקורא היודע את האמת התשובה משעשעת. משעשעת עד לרגע בו מסגיר בכי התינוקת את סודו של הרוזן ומביא עליו את הקץ המר והאכזר. הלך הרוח מתנודד כאן לפיכך במהירות בין מתח לשעשוע וממנו להתרה האכזרית של העלילה באבחת חרב.

     ומן העיון הספרותי נעבור לעניין האחרון: מקומה של הרומנסה הזו בעולמן של המזמרות המסורתיות וקהל שומעיהן. העלילה לקוחה מחצרות מלכים ורוזנים בארץ  רחוקה, אך הפתיחה שלה יכולה הייתה לכבוש בקלות לבה של נערה או אם יהודיה בבלקן. הנערה שהגיעה לפרקה זה מכבר אך עדין לא השיאה אביה, לומדת כי גם גורלה של בת מלכים ויורשת עצר לא שפר מגורלה. גם היא נדונה לראות כיצד חברותיה בנות הט"ו כבר נשואות וילדים להן. נשאלת השאלה, מה מן התיאור הזה מקורו ברומנסה החצרנית ומה חזר ועוצב במתכונת עולמם של היהודים נושאי המורשת. קשה ואולי אף מיותר לענות על כך בדיוק. נציין רק כי גרסתו של חמזי מגדילה לעשות. היא טורחת להסביר לנו כי לא מחוסר "אשוגאר" (מעשה רקמה, מצעים ומלבושים שהייתה הנערה שוקדת לאגור ולהכין כנדוניה ליום חופתה) לא נמצא לה הבעל, שהרי האשוגאר שלה כולו רקמת זהב. מה שחסר לה לאינפנטה הוא פשוט מזל, מזל משמים. והרי אנו חשים את הקרבה לעולמו של הפתגם הספניולי המרבה לעסוק בעניינים התלויים במזל ("למזלה של הכעורה מתאווה בת היופי").

     עוד יכולה להטרידנו מנקודת ראות של החברה היהודית המסורתית, הסיומת האכזרית של הרומנסה. כבר פגשנו פעם אחת במגמה לרכך סיומות כאלה, להקהותן, או אף להסב אותן לכיוון חיובי, אופטימי. (אגב מן הראוי לציין כי הרומנסה הספרדית נוטה הרבה פחות מן הבלדה האנגלית להתרת המתח הדרמתי בסיומת טראגית ובמוות). נשאלת השאלה מה קורה ברומנסה הזאת? הגרסא של אטיאש וכמוה גרסאות אחרות מן הקטלוג (CMP) מביאות כמו גרסתנו את הסיומת האכזרית. גרסאות אחרות קוטעות את העלילה בנקודה המכרעת. זיכרונן של המידעניות כאילו לא אצר בקרבו את הסיומת הזו. מעניין כי דווקא הגרסאות המערביות מטנג'יר וטיטואן נוטות לסיים את הרומנסה על האינפנטה שילדה בת בסיומת חיובית: הרוזן והאינפנטה חוגגים את נישואיהם. (הרומנסה "הרוזן אלרקוס" מסתיימת לעומת זאת בגרסאות המערביות במותה הטראגי של אשתו הראשונה של הרוזן).

     לסיכום, הבחינות השונות שהבאנו כאן מראות פעם נוספת את החיוניות של הרומנסה הספניולית במסעה על פני הדורות והתחנות הגיאוגרפיות. השינויים המתחוללים בה אינם רק בכיוון של "ייהוד" במובן הצר של המלה ושל חדירת חומרים לשוניים מאוחרים (כגון המונח התורכי  "chirek de lira" - רבע לירה, ברומנסה שלנו). אנו יכולים להבחין, אם גם לא בצורה מדויקת ומוחלטת, בשינויים ספרותיים ובעיצוב מחודש של העלילה במתכונת עולמם של המעצבים תוך שמירה על מרכיבים מקוריים ועל האיכות הספרותית בכללותה.

להמשך