פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
רומנסה לירית בְּעִמְקֵי הַנֶּפֶשׁ רוֹעֶה הִתְהַלֵּךְ, זָהֹב כַּחִטָּה, כַּפֵיוֹת טוֹב הִנֵּהוּ. בְּיָדָיו יְדֵי רוּחַ תַּאֲווֹת תּוֹלֵשׁ, בְּעֵינָיו עֵינֵי שֶׁלֶג הִרְהוּרִים מַקְפִּיא הוּא. פָּגַשׁ אִידֵאָה זְקֵנָה לְבוּשָׁה בְּמִלִּים, פֶּרַח לוֹהֵט בְּיָדֶיהָ אוֹחֶזֶת. "שֶׁל מִי הַפֶּרַח?" שָׁאַל הָרוֹעֶה. "שֶׁל מִי הוּא הַפֶּרַח?" הַזְּקֵנָה הֵשִׁיבָה: "זֶה פֶּרַח הַיְּקוּם, זֶה פֶּרַח הַמַּיִם." "תְּנִי לִשְׂפָתַי לִשְׁאֹף אֶת הַפֶּרַח!" "לֹא! כִּי אַתָּה הוּא הַשֶּׁלֶג! לֹא! כִּי אַתָּה הִנְּךָ קֶרַח! הָרוֹעֶה בְּגַסּוּת חָטַף אֶת הַפֶּרַח. אַךְ נָגְעוּ בּוֹ יָדָיו קָמַל יָגֵעַ. כִּי הָיָה הָרוֹעֶה שִׁכְחָה וְהַפֶּרַח גַּחֶלֶת שֶׁל אַהֲבָה שֶׁהָיְתָה בְּעִמְקֵי הַנֶּפֶשׁ. אַהֲבָתִי נוֹתְרָה מֵתָה בֹּקֶר אֶחָד בְּעוֹד הַכּוֹכָבִים גּוֹוְעִים עִם שַׁחַר. 26 ביולי 1919
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
Romanza lírica Por los valles del alma Un pastor paseaba, Rubio como los trigos, Bueno como las hadas. Con sus manos de viento Pasiones arrancaba, Con sus ojos de nieve Pensamientos helaba. Se encontró una dea vieja Vestida de palabras Que una flor en sus manos Encendida llevaba. «¿De quién es esa flor?» El pastor preguntara. «¿De quién es esa flor?» La vieja contestara: «Es la flor de los mundos, Es la flor de las aguas.» «¡Dadme la ñor que quieren Mis labios aspirarla!» « ¡No, que tú eres la nieve! ¡No, que tú eres la escarcha!» El pastor bruscamente La flor le arrebatara, Y al tocarla en sus manos Se deshojó cansada. Que era el pastor Olvido Y la flor era brasa De un Amor que vivía En los valles del alma. Mi amor quedóse muerto En una madrugada Al par que las estrellas Morían por el alba. 26/7/1919
מספרדית: אבנר פרץ
