פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
ערב שָׁלוֹשׁ צַפְצָפוֹת אַדִּירוֹת וְכוֹכָב אֶחָד בָּרָקִיעַ. הַדְּמָמָה נְשׁוּכַת צְפַרְדֵּעִים דּוֹמָה לְבַד מַלְמְלָה עִם נְקֻדּוֹת חֵן שֶׁל יֶרֶק. בַּנָּהָר אִילָן כָּמוּשׁ בְּעִגּוּלִים גְּדוֹלִים פּוֹרֵחַ. וַאֲנִי עַל פְּנֵי הַמַּיִם הוֹגֶה בַּשְּׁחַרְחֹרֶת מִגְּרָנָדָה.
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
Tadre Tres álamos inmensos y una estrella. El silencio mordido por las ranas, semeja una gasa pintada con lunaritos verdes. En el río, un árbol seco, ha florecido en círculos concéntricos. Y he soñado sobre las aguas a la morenita de Granada.
מספרדית: אבנר פרץ
