ז'ול סופרוויאל (1960-1884)
נבואה יוֹם אֶחָד לֹא תִּהְיֶה הָאָרֶץ כִּי אִם חָלָל עִוֵּר סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ מְעָרֵב זֶה בַּזֶּה יוֹם וְלַיִל. תַּחַת הָרָקִיעַ הֶעָצוּם שֶׁל הָאַנְדִּים לֹא יִהְיוּ עוֹד הָרִים, אֲפִלּוּ לֹא גַּיְא קָטָן. מִכָּל בִּנְיְנֵי הָעוֹלָם לֹא תִּשְׂרֹד אֶלָּא מִרְפֶּסֶת אַחַת וּמִכָּל מַפּוֹת אֱנוֹשׁ שֶׁל הָעוֹלָם עַצְבוּת גְּדוֹלָה בְּלִי גְּבוּל. מִן הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי רַק שְׂרִידֵי מְלִיחוּת בַּאֲוִיר, דַּג מְעוֹפֵף קָסוּם שֶׁדָּבָר לֹא יֵדַע אוֹדוֹת הַיָּם. מִמֶּרְכָּבָה אַחַת מִשְּׁנַת 1905 (אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים מִבִּלְעֲדֵי כָּל דֶּרֶךְ!) שָׁלוֹשׁ עֲלָמוֹת בְּנוֹת הַזְּמַן קְפוּאוֹת בִּדְמוּת אֵד יִצְפּוּ מִבַּעַד לַדֶּלֶת בְּסָבְרָן כִּי פָּרִיז אֵינָהּ רְחוֹקָה וְלֹא יָחוּשׁוּ כִּי אִם אֶת רֵיחַ הָרָקִיעַ הַלּוֹפֵת אֶת צַוָּארְךָ. בַּמָּקוֹם בּוֹ הָיָה הַיַּעַר תַּעֲלֶה שִׁירַת צִפּוֹר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְאַתְּרָהּ, אַף לֹא לְמַקְּמָהּ, אַף לֹא לְהַאֲזִין לָהּ, כִּי אִם אֱלֹהִים, שֶׁבְּשָׁמְעוֹ אוֹתָהּ יֹאמַר" "זוֹהִי חוֹחִית".
Jules Supervielle (1884-1960)
Prophétie Un jour la Terre ne sera Qu'un aveugle espace qui tourne Confondant la nuit et le jour. Sous le ciel immense des Andes Elle n'aura plus de montagnes. Même pas un petit ravin. De toutes les maisons du monde Ne durera plus qu'un balcon Et de l'humaine mappemonde Une tristesse sans plafond. De feu l'Océan Atlantique Un petit goût salé dans l'air, Un poisson volant et magique Qui ne saura rien de la mer. D'un coupé de mil neuf cent cinq (Les quatre roues et nul chemin!) Trois jeunes filles de l'époque Restées à l'état de vapeur Regarderont par la portière Pensant que Paris n'est pas loin Et ne sentiront que l'odeur Du ciel qui vous prend à la gorge. A la place de la forêt Un chant d'oiseau s'élèvera Que nul ne saura situer, Ni préférer, ni entendre, Sauf Dieu, qui lui, l'écoutera, Disant : « C'est un chardonneret »
מצרפתית: אבנר פרץ
