ויקטור הוגו (1885-1802)
סרנדה כְּשֶׁאַתְּ בִּזְרוֹעוֹתַי, שָׁרָה וּמִתְעַרְסֶלֶת, סִיעַת מַחְשְׁבוֹתַי עוֹנָה לָךְ מִצְטַלְצֶלֶת. בִּי זִמְרָתֵךְ תָּעִיר זִיו אֹשֶׁר שֶׁטָּעַמְתִּי, יָפָה שֶׁלִּי, הוֹסִיפִי שִׁיר נָא שִׁירִי כִּי נִפְעַמְתִּי. כְּשֶׁתִּשְׂחֲקִי, עַל פִּיךְ הָאַהֲבָה תִּפְרַח וּפֶתַע כָּל חֲשָׁד מֵבִיךְ נָמוֹג נִשְׁכַּח. יָעִיד שְׂחוֹקֵךְ, עֵת תְּחַיְּכִי עַל זֹךְ לִבֵּךְ, הֻקְסַמְתִּי ... יָפָה שֶׁלִּי, חַיְּכִי, חַיְּכִי חַיְּכִי נָא כִּי נִפְעַמְתִּי! עֵת תֵּרָדְמִי שְׁלֵוָה, מַבָּט בָּךְ בֵּין צְלָלִים אֶשְׁלַח, נְשִׁימָתֵךְ מִלִּים תִּלְאַט, זַכּוֹת בְּנוֹת תֹּאַם רַךְ. עַד מַה יָּפֶה גּוּפֵךְ, בִּדְמִי וּבְלִי אִפּוּר, נִדְהַמְתִּי ... יָפָה שֶׁלִּי, נָא הֵרָדְמִי לִשְׁנַת אֵין קֵץ, נִפְעַמְתִּי
Victor Hugo (1802-1885)
Sérénade Quand tu chantes, bercée Le soir entre mes bras, Entends-tu ma pensée Qui te répond tout bas? Ton doux chant me rappelle Les plus beaux de mes jours … Ah! chantez, chantez, ma belle, Chantez toujours! Quand tu ris, sur ta bouche L’amour s’épanouit, Et soudain le farouche soupçon S’évanouit. Ah! le rire fidèle Prouve un cœur sans détours … Ah! riez, riez, ma belle, Riez toujours! Quand tu dors, calme et pure, Dans l’ombre, sous mes yeux, Ton haleine murmure Des mots harmonieux. Ton beau corps se revèle Sans voile et sans atours … Ah! dormez, dormez, ma belle, Dormez toujours!
מצרפתית: אבנר פרץ
